השילוב התרבותי בח'וראסאן רבתי הגבולות הנוכחיים של פרס עם שכנותיה במזרח ובצפון הם גבולות מדיניים ואינם משקפים את מרחב התרבות הפרסית; זו נולדה והתהוותה בעיקרה באזור שהיה מכונה ח'וראסאן רבתי, שכללה את ח'וראסאן של ימינו ואזורים נרחבים באפגאנסתאן ובאסיה התיכונה. השילוב התרבותי בין פרס לבין אפגאנסתאן משתקף

בשנת 1840 הזדעזע העולם היהודי מעלילת דמשק, שבו הואשמו יהודי דמשק ברצח הנזיר תומס. העולם היהודי והלא יהודי הזדעק לשמע עלילת הדם. העולם שתק מול עלילות הדם והפוגרומים הקשים שבעתיים, שהתרחשו בקהילת משהד באיראן ובקרב היהודים באזרביג'ן וכורדיסטן, שאירועו בסמוך לעלילת דמשק. מונטיפיורי שמע על אנוסי משהד שאירע בשנת 1839, רק 4 שנים מאוחר יותר. סיפור האנוסים במשהד בשנת 1839 הוא סיפור מופלא על קהילה שנאנסה על דתה בעיר הקדושה משהד והייתה קורבן לעריצות של הפונדמנטליזם השיעי באיראן, שלא שינה את פרצופו מאז המאה ה16-.

בשנת 1588 מלך עבאס הראשון "הגדול" (1629-1588), שהקים צבא מקצועי המורכב משבויים צ'רקסים וגיאורגים. עבאס הראשון רשם שורת ניצחונות צבאיים. בתקופתו ובתקופת יורשיו נבנו בעיר מבני פאר רבים. בתקופת שלטונו של עבאס הראשון פרס שגשגה בכל התחומים. בני המיעוטים הלא מוסלמים זכו בדרך כלל ליחס סובלני- נוצרים ולעתים אף יהודים. אחרי מות עבאס הראשון בשנת 1629 החל תהליך של שקיעה. הכובש נאדיר שאה (1747-1688), סוני ממוצא טורקמני, שנודע בקשיחותו ובאכזריותו כלפי השיעים, הגלה למשהד יהודים, ארמנים, כורדים מקזווין, דילמאן, יזד וקשאן והגלה למשהד ...עד למאה ה-17 אין איזכור ליהודים במשהד. היהודים בחבל ארץ זה היו נתונים לאורך כל ההיסטוריה העקובה מדם שלהם ברדיפות.

שני רבנים דגולים כיהנו כרבנים ראשיים בימי העליות הגדולות שלאחר הקמת המדינה: הרב האשכנזי ר' יצחק אייזיק הלוי הרצוג (1959-1888; כיהן כרב ראשי בשנים 1959-1936) והרב הספרדי בן-ציון מאיר חי עוזיאל (1953-1880; כיהן בשנים 1953-1939). הבדלי תפיסתם ואישיותם מצאה את ביטויה באחת הפרשיות המיוחדות בתולדות האנוסים במשהד שבאיראן.

תופעות של אינוס יהודים להמיר את דתם במרחב האיראני – פרס, אפגניסטן ובוכרה – ידועות לנו לאורך ההיסטוריה של מרכז אסיה. היהודים בחבל ארץ זה היו נתונים לרדיפות דת. תהליך זה התעצם מהמאה השש-עשרה ואילך לאחר שפרס אימצה את השיעה כדת הרשמית שלה. הפליית היהודים לרעה התחילה בימיו של עבאס הראשון (1587-1629), שבהם נחקקו שנים-עשר חוקים הקרויים בשם 'ג'אם עבאסי', שכוונתם להשפיל את היהודים עד כדי

הקהילות היהודיות הקדומות באפגניסטן, ולצדן כיתות קראיות וכיתות אחרות הלכו והתפצלו והתרחקו מן היהדות הנורמטיבית. הן היו גדולות במניינן בימי הביניים, אך לאורך הדורות ובעיקר לאחר הכיבוש המונגולי מספר היהודים באזור הלך ופחת ורק שרידים נותרו. הסיבות העיקריות להיעלמותן של הקהילות היו השמדה פיזית, מגיפות ועקירה למקומות יישוב אחרים. בצד כל אלה פעל עליהן תהליך מתמשך של התאסלמות וטמיעה בחברה שבה חיו ופעלו. צאצאיהן של