כשבועיים לפני פטירתו הגעתי לפגישה עם ד"ר שלמה חיזק נשיא אב"א (איראן, בוכרה, אפגניסטן). ידעתי שבריאותו אינה במיטבה ובכל זאת שלמה קיבל אותי במאור פנים. במאמץ רב הוא ירד במדרגות. ישבנו כשעתיים במטבחון על כוס תה ושוחחנו על ענייני רוח ועל פעילות המרכז, שעסק בקהילות איראן, בוכרה ואפגניסטן. הקשר בינינו היה רב-שנים ובעיקר בעשור

על 'אהבת ציון וציונות אצל יהודי אפגניסטן' שוחח ההיסטוריון והסופר בן-ציון יהושע-רז . הוא סיפר כי משא נפשו של היהודי האפגני הייתה תמיד 'ירושלים' – מונח שחבק בתוכו את ארץ ישראל כולה. מגיל רך למדו התלמידים עברית והוכשרו להתפלל ולקרוא בחומש. רבני העדה חיברו ספרים בלשון העברית, שהודפסו בירושלים. מולא יוסף מלמד גרג'י מציג בפירושו לתהילים משנה ציונית מסודרת, שמסקנתו היא שמתוך הסבל של ארץ ישראל הנפש מזדככת ומחזקת את האמונה באל. מילדותם שרו בני העדה פיוטים עבריים שבהם תפילה לקץ הגלות, לקיבוץ

תעודה מאלפת על הקהילה היהודית באפגאניסתאן בין השנים 1930-1928 הותיר בידינו נפתלי אברהמוף, צעיר יהודי ממוצא אפגאני, שנענה לאתגר שהציב המלך הרפורמטור אמאן אללה ח'אן [אָמָנולה ח'אן] בפני מורים מהמערב ויצא לשנות את פני החינוך השמרני של יהודי אפגאניסתאן. הוא יצא מהארץ ביום 27 באוגוסט 1928 והגיע לעיר הראת ברכב כעבור 34 ימים ביום א' דחול-המועד של סוכות תרפ"ט (13 בספטמבר 1928). נפתלי אברהמוף נולד ביום ז' בכסלו תרס"ו (5 בדצמבר 1905) בעיר הראת שבאפגאניסתאן לאביו יעקב ולאמו שרה לבית דויד. בילדותו הגרה משפחתו לעיר מֶרְב, כיום מַארי, בתורכצניסתאן שבחבר העמים. בשנת 1913

אין לתאר את יהודי אפגניסטן החל מן המאה ה-19 ועד הדורות האחרונים מבלי שנעמיד במרכז חיי הקהילה את משפחת גרג'י, שממחנה צמחה שושלת מפוארת של רבנים וגדולי תורה, שהנהיגו את יהודי אפגניסטן בחו"ל ובארץ. משפחה זו הוציאה מקִרבָּה דיינים, מחנכים, דרשנים, פרשני מקרא וספרות חז"ל, וכותבי כרוניקות, שרשמו בזמן אמת את מאורעות הזמן ובמיוחד את

היהודי האפגני, שעמל בכל ימות החול, שאב את כוחו מן המעיינות העשירים של שבת וחג, שסייעו לו במאבקו הקיומי. בכל אשר הלך ופעל ראה לנגד עיניו את השבת הקרבה ואת החג הממשמש ובא. הוא הסתפק בחול בפיסת לחם טבולה בכוס תה ובלבד ששולחן השבת והחג יהיו ערוכים במעדני מלכים. השבת והחג העניקו לו נשמה יתירה ואת עיקר הזמן בילה בבית-הכנסת בלימוד תורה. בפירושו לספר תהלים הוא מחלק את השבת לארבעה חלקים: 3 שעות לתפילה; 3 שעות לשלוש סעודות; 8 שעות לשינה; 10 שעות ללימוד תורה, שכללו פירוש רש"י לפרשת השבוע, קריאה, אחד מקור ואחד תרגום לדארית [ניב פרסי-יהודי בפי יהודי אפגניסטן], של קטעים מנביאים, כתובים ומשנה ודרשה מרכזית של רב הקהילה.

הקהילות היהודיות הקדומות באפגניסטן, ולצדן כיתות קראיות וכיתות אחרות הלכו והתפצלו והתרחקו מן היהדות הנורמטיבית. הן היו גדולות במניינן בימי הביניים, אך לאורך הדורות ובעיקר לאחר הכיבוש המונגולי מספר היהודים באזור הלך ופחת ורק שרידים נותרו. הסיבות העיקריות להיעלמותן של הקהילות היו השמדה פיזית, מגיפות ועקירה למקומות יישוב אחרים. בצד כל אלה פעל עליהן תהליך מתמשך של התאסלמות וטמיעה בחברה שבה חיו ופעלו. צאצאיהן של הכיתות שפרשו מן היהדות הנורמטיבית

נושאים לריאיון עם ד"ר תמר גינדין עילם מולא רפאל יהושע-רז – מספר הסיפורים משכונת הבוכרים. ההתנכרות והגילוי. המצוקה באוזבקיסטן והשפה שיצאה לאור. פרופ' חיים ביינארט רצה למנוע ממני לכתוב על אפגניסטן, כי אין חומר והצעתי שאכתוב על רס"ג והפולמוס שלו עם חיווי הבלכי. הוויכוח עם פרופ' עזרא פליישר, שקבע לאחר גילוי קטע גניזה מחיווי הבלכי בעברית וקבע שבבלך התחילה שירת החול כבר במאה ה-9 ואני סתרתי אותו.

קהל יקר, באפגניסטן העמידו השבוע את הברירה בפני אישה שנאנסה – להתחתן עם האנס או ללכת לכלא. אני חייב תחילה להתנצל, כי ההרצאה הזאת עוסקת בנושאים כאובים. מעמד האישה במרחב האיראני, כלומר איראן, אפגניסטן וחמש המדינות המוסלמיות של מרכז אסיה הסובייטית לשעבר. חיי האישה היהודייה לא היו שונים בהרבה מחיי האישה המוסלמית. בהבדל בולט אחד, שפניה של האישה היהודייה היו בדרך כלל גלויות ושל המוסלמית היו מצועפות

יהודי אפגניסטן הקפידו מאוד לאחר השכמתם שלא ללכת ארבע אמות ללא נטילת ידיים והם נהגו כמנהג המקובלים בנטילת ידיים של שחרית. לאחר לגימת כוס תה ירוק ופרוסת לחם יצאו אבי המשפחה ובניו לבית הכנסת שבו התפללו, למדו במשך שעות אחדות, קראו פעמיים את ספר תהלים, שבו 150 פרקים כמניין כפ"ר. רק סמוך לשעה עשר בבוקר יצאו לפרנסת יומם כבעלי חנויות או כרוכלים

אמרות פתגמים ומטבעות לשון במרכז אסיה פורסם: 05/17/2012 - 15:15 לקט אמרות פתגמים ומטבעות לשון במרכז אסיה המהווים את דברי ההגות והחכמה במסורות של מרכז אסיה, מסורות אלו קרובות אלינו אך גם אך גם שונות כל כך. מלקט זה ניתן ללמוד רבות על הלכי הרוח והחשבה שאפיינו את העמים במרכזה של יבשת אסיה.

לאן נעלמו עשרת השבטים? - האם השבטים הפתנים הם צאצאי גולי אשור? 'עשרת השבטים' או 'השבטים האובדים', הוא כינוי שדבק בגולים שהוגלו בשנת 720 לפני הספירה על-ידי שלמנאסר, מלך אשור. מאז הגלייתם לא נודע עליהם דבר והם הפכו מקור לא אכזב להשערות, לאגדות ולתיאוריות תיאולוגיות ואֶתנולוגיות. מסורות קדומות בקרב השבטים האפגנים,

בשל מחלת חורף נבצר ממני לעלות להר הזיתים לקברו של הדודן שלי יעקב רז הי"ד, חלל האצ"ל הראשון שנפל בקרב, ובאירוע המרגש שהתקיים בבניין המוסדות הלאומיים לרגל חשיפת הקברים שחובלו על-ידי הירדנים במלחמת העצמאות והצבת מצבה. מאמרו של יוסי אחימאיר מעל 'חדשות בן עזר' הזכיר לי שאב"א אחימאיר ממקום גלותו בביירות כתב על הכריכה הפנימית של התנ"ך שבידו כי הוא מבקש להנציח את יעקב רז ולקרוא לבנו שנולד באותו שבוע (1938) בשם 'יעקב', הלוא הוא מיודענו יעקב אחימאיר הי"ו.

The most of the Jews of Afghanistan in the last Centuries immigrated from Bukhara and from Persia. The ancient Jewish community before the Mongol conquest was large amount according to this period. In the last Centuries only a tiny amount remained from the ancient community. The immigration movement included many Jewish converts from Iran who return beck into Judaism in the main Jewish center Herat (1840). In the 30th of the last Century some thousands Jews escaped from the Soviet Union to Kabul. The most of the Jews in Afghanistan were merchants. Only few were the owners of vineyards.

.מסורות העם האפגאני על עשרת השבטים גלות שלמנאסר מלך אשור720 לפנה"ס. מציאות ואגדה ירדו כרוכים. מחסן-י אפגאני - המאה ה16 ותאריך-י-אפגאן – שבו מצוין כי האפגאנים הם צאצאי בני ישראל. הם מכנים את עצמם בניי ישראל. הם טוענים שהם צאצאי המלך שאול. המלך נבוכדנאצר הגלה אותם לאזור הגור בצפון בעקבות הריבוי הטבעי הגדול שלהם הם נודדים לעבר הרי קאבול,

בס"ד שלד לערב פולקלור אפגנים במכון בן צבי תאריך: 30 בנובמבר, 2016 שעה: 17:00 עד 20:00 מקום: מכון בן צבי, אודיטוריום מטרה: מיועד לבני הקהילה האפגנית, ולבקשת מכון בן צבי, למצוא דרך לשתף את הצעירים תקציב: 15,000 ₪

יהודי אפגניסטן היו נתונים בסכנה של רדיפות, עלילות-דם, גזירות גיוס ויותר מכל רעב כבד שפקד את אפגניסטן עם תום מלחמת העולם השנייה. הכלכלה האפגנית, שהייתה מושתתת על ייצוא, שותקה לחלוטין. רבים נהרו מזרחה אל הבירה קאבול ומשם גנבו את הגבול לפישאוואר, שאז הייתה בהודו וכיום היא חלק מפקיסטן, בתקווה שיצליחו להגיע מהודו לארץ-ישראל. ההודים ביקשו לסלק את היהודים האפגניים תוך שלושה חודשים מאז כניסתם להודו. חזרתם לאפגניסטן הייתה עולה בחייהם בשל יציאתם הלא חוקית מגבולותיה.

חוקרים מאוניברסיטת אינדיאנה שבארה"ב חקרו את המוסיקה האפגנית ואספו מבחר עשיר של כלי נגינה מקומיים ומסורות מוסיקליות. בדומה לדפוסי תרבות אחרים מאפיינים את אזוריה השונים של אפגניסטן יסודות מוסיקליים שחדרו ממרכז אסיה, מאיראן ומתת-היבשת ההודית. הרבה מן המסורות הללו הן מסורות שבעל-פה, שעברו מדור אחד למשנהו מבלי שתועדו בתווים או בהקלטות. לאזורים שונים באפגניסטן, המורכבת מלאומים שונים, יש מסורות ייחודיות.

לאן נעלמו עשרת השבטים? אפגניסטן ומסורות השבטים האובדים המסורות בעל-פה ובכתב על תולדותיו של העם האפגאני, המכנה את עצמו 'בני ישראיל', הם שילוב של אגדה ומציאות. לדבריהם, הם הוגלו על-ידי בוכטו-נ-נאצר (נבוכדנאצר). הם מגיעים למסופוטמיה ומשם הם חודרים לפרס ולאחר מכן אל חבל הגור שבצפון מערב אפגניסטן.

בלימודיי באוניברסיטה ביקשתי לכתוב עבודה סמינריונית על יהדי אפגניסטן מבלי לדעת למה אני מכניס את ראשי. הפרופסור המכובד שלי, ששמו שמור במערכת, אמר לי: בן-ציון, עזוב את אפגניסטן. אנחנו לא יודעים עליה דבר וחצי דבר. אין עליה חומר. קח לך תעודה מאיטליה וכתוב על אחת הקהילות שם. יש מספיק חומר ביבליוגראפי על איטליה. על אפגניסטן לא נכתב דבר ולא תמצא דבר. אודה ואתוודה, ברוב תמימותי לא הבנתי למה אין חומר על יהודי אפגניסטן.

שני רבנים דגולים כיהנו כרבנים ראשיים בימי העליות הגדולות שלאחר הקמת המדינה: הרב האשכנזי ר' יצחק אייזיק הלוי הרצוג (1959-1888; כיהן כרב ראשי בשנים 1959-1936) והרב הספרדי בן-ציון מאיר חי עוזיאל (1953-1880; כיהן בשנים 1953-1939). הבדלי תפיסתם ואישיותם מצאה את ביטויה באחת הפרשיות המיוחדות בתולדות האנוסים במשהד שבאיראן. במשך 110 שנים חיו יהודי העיר

הקהילה האפגנית התקיימה במשך 200 שנה עד אמצע שנות ה-50 של המאה ה-20 באפגניסטן ומנתה כ-8,000 יהודים, קהילה שהתקיימה כ-200 שנה בעיקר בהראת וכאבול. בשנות ה-50 עלו רוב היהודים לישראל. מרבית חברי הקהילה הגיעו ל לאפגניסטן מפרס (משהאד) ומבוכרה, וכך נוצר שילוב המעניין והייחודי של פיוט ותפילה הכולל מרכיבים פרסיים, בוכאריים, הודיים,

הסוכנים הנאצים שפעלו באפגניסטן ראו בפליטים הבוכרים, שגנבו את הגבול מברית המועצות, מרגלים וחתרנים ונוכחותם בערי הגבול היוותה מבחינתם סכנה לאינטרסים שלהם באזור. מתזכיר שפורסם בירושלים ביום 22 באפריל 1935 נאמר כי היהודים גורשו מהערים מיימנה, אנדכ'וי, שיבארגאן, אקצ'ה, מאזאר-י שאריף, באלך ובעוד ערים. בצו הגירוש נאמר כי יהודים רשאים להתגורר רק בעיר

אלו"ל – אני לדודי ודודי לי. השכמה בבוקר לסליחות. השמש המהלך עם פנס רוח ודופק עם המקל על התריסים. בזוכרי על משכבי זדון ליבי ואשמיו. פנס עשוי קופסת קוקוזין ונר. ריחות של קפה. עונת ענבי חברון – אבא שוקל ואני דורך בפיילה. סיפור השוטר. ריחות הסמרטוטים השרופים. נעליים לראש השנה; סנדלים לפסח מי שאין לו כסף – חותך את הנעל והאצבעות יוצאות החוצה

מסמכים עתיקים שהתגלו במערה באפגניסטן שופכים אור על גורל יהדות ח'וראסאן, שכמעט נעלמו עקבותיה. תגליות ראשונות על היהודים של דרך המשי עדות חשובה לחיים יהודיים על דרכי המשי בימי הביניים נמצאה לא מכבר במערה בעמק במיאן באפגניסטן, כ–230 ק"מ מערבית לקאבול, לא הרחק משני פסלי בודהה הגדולים בעולם שנמחו מעל פני האדמה על–ידי הטליבאן בשל היותם "לא אסלאמיים".

מנחה הערב יקיר ירושלים הסופר אלי עמיר, מספר הסיפורים יהודה עצבה, חברי בנימין בן דוד, דוקטור צילה זן-בר צור, הרב והמוסיקאי דוד לואיס, ידידות וידידים, משפחה יקרה, קהל יקר זכות גדולה נפלה בחלקי לעמוד היום בפניכם בערב ההשקה לספרי ה-11: "מאחורי מסך המשי – עמים ויהודים במרחב האיראני: פרס-איראן, אפגניסטן ובוכרה". אני רוצה לפתוח בווידוי אישי. אמי ז"ל היא ספרדייה

עותמ'ן נולד בארה"ב. בזמן הריאיון היה בן 21. לומד אריכאולוגיה ומתמחה בתולדותיה וחייה של אפגניסטן וקשמיר. אביו, נולד בקאבול באפגניסטן, רופא במקצועו. עזב את אפגניסטן בזמן המלחמה (1972-1973) והיגר לארה"ב. אימו ילידת קשמיר. גם האב וגם האם חיים את המסורת המשפחתית ארוכת השנים שהם צאצאי עשרת השבטים שהוגלו על-ידי נבכודנאצר במאה השמינית לפני הספירה והתגלגלו לאזור.

ערב טוב קהל יקר, נפתח בידיעה שנתקבלה זה עתה: רופאה גרמניה סירבה לטפל בילד אפגאני הנושא את השם 'ג'יהאד'... בסוף שבוע שעבר אלפי חיילי קומנדו אמריקאים יחד עם לוחמים של נאטו ושל הצבא האפגאני תקפו את מעוזם של הטאליבאן במַארְג'ה במחוז הילמנד, כ250 קילומטר מזרחית לגבול האיראני וכ-250 ק"מ צפונית לגבול הפקיסטני. נאמר שזה המעוז האחרון. שיגידו. הפיתוח בחבל הילמנד נעשה

במהלך עבודתי על מאמר זה נפגשתי בירושלים ביום 13.7.1997 עם עות'מאן עבד אל-רחים ח'אן, צעיר מוסלמי, בן לשבטים הפתאנים, ששם משפחתו מעיד על קירבתו לבית המלוכה. אביו גלה לארה"ב במהלך המלחמה נגד ברית המועצות ומכהן שם כרופא. עות'מאן עוסק בימים אלה בכתיבת דוקטורט על המסורות הישראליות הקדומות אצל השבטים הפתאניים. לצורך כך הוא למד ארכיאולוגיה והגיע לארץ במסגרת חפירות שנעשו באשקלון. הוא מבקר באפגאניסתאן פעמים אחדות בשנה. הוא קרא כל שורה שנכתבה על נושא זה

שלושת המסמכים שהעבירה אסנת, עם כל חשיבותם לתולדות יהודי אפגניסטן, אינם מביאים את סיפור עלייתם של אחרוני היהודים באפגניסטן במלואו. הם בהחלט מסקרנים ודורשים חקירה ודרישה בקרב היהודים האחרונים שיצאו מאפגניסטן (שעודם בחיים). כדי להשלים את התמונה, יש לאתר אותם ולערוך סדרת ראיונות עם אותם 'עולים' כדי להשלים את התמונה. המעורבות של 'המוסד' בעלייתם של יהודי אפגניסטן לפני כ-46 שנים היא מאוד פיקנטית ומעוררת שאלות: האם היו שליחי 'מוסד' שהגיעו לאפגניסטן באותן שנים? [נרמז שניתן לרכוש דרכון אפגני]; האם בארכיון הציוני או בארכיון 'המוסד' יש מסמכים נוספים המבהירים את התמונה?

'ירושלים היא בית הכנסת של העולם' כותב מולא יוסף גרג'י, בפירושו לספר תהלים 'עדות ביהוסף'. משפט זה מתמצת את יחסם של יהודי אפגניסטן לארץ ישראל, הקרויה בפיהם 'ירושלים'. אהבת ציון נבעה בראש וראשונה מתוך זיקה דתית וציפייה לימות המשיח וגאולה שלימה. שלוש פעמים ביום התפלל היהודי: תְּקַע בְּשׁופָר גָּדול

נשיא העדה ראובן קשאני, ראש המכון, אורחים נכבדים, אחיות ואחים יקרים, הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים ואחיות גם יחד. הלב מתמלא שמחה לפגוש את בני העדה שבאו מכל חלקי הארץ למפגש המיוחד הזה. אני מביט בקהל ורואה לשמחתי נשים וגברים, בני משפחה, קרובים ומכרים, ידידים וחברים, שהמכנה המשותף של כולנו הוא ארץ המוצא וערי המוצא של אבותינו ושל אימותינו באפגניסטן. אני רוצה להודות לכם שבאתם לערב המרגש הזה ולאחל לכם הנאה מלאה מן המפגש המיוחד הזה. האירוע הזה הוא בשבילכם

יהודי אפגאניסתאן הקפידו מאוד שלא ללכת ארבע אמות ללא נטילת ידיים והם נהגו כמנהג המקובלים בנטילת ידיים של שחרית. לאחר לגימת כוס תה ירוק ופרוסת לחם יצאו אבי המשפחה ובניו לבית הכנסת שבו התפללו, למדו במשך שעות אחדות, קראו פעמיים את ספר תהלים ורק סמוך לשעה עשר בבוקר יצאו לפרנסת יומם כבעלי חנויות

השילוב התרבותי בח'ורסאן רבתי הגבולות הנוכחיים של פרס עם שכנותיה במזרח ובצפון הם גבולות מדיניים ואינם משקפים את מרחב התרבות הפרסית; זו נולדה והתהוותה בעיקרה באזור שהיה מכונה ח'וראסאן רבתי, שכללה את ח'וראסאן של ימינו ואזורים נרחבים באפגאנסתאן ובאסיה התיכונה.

יש אפשרות שהתגלית מרמזת על אוצרות יהודיים רבים הטמונים עדיין באפגניסטן. החומר החדש משקף , לדברי שקד, חיים מלאים ומגוונים של קהילה יהודית-מזרחית בימי הביניים. זאת קהילה של יודעי ספר, הלוקחים חלק בנעשה בעולם הרוחני של קהילות ישראל. החומר כתוב בפרסית-יהודית ובערבית-יהודית, שנכתבו להערכתו של פרופ' שאול שקד על-ידי צאצאי יהודים מבבל שהתיישבו בח'וראסאן. בין כתבי-היד נמצאו

ההתיישבות היהודית במרחב האיראני, המוכר גם בשמו חבל ח'וראסאן (KHORASAN), כולל את אפגניסטן, איראן ואמירות בוכרה. היהודים שחיו במרחב האיראני היו בעיקרם סוחרים שסחרו על דרך המשי, שהשתרעה מקאי פנג בסין ועד לפאתי ספרד הגיעו. סוחרים אלה, שעשו את כל הדרך מסין, מרכז אסיה, הגיעו לפאתי ספרד, מרחק של 12,000 ק"מ במסע שארך 200 ימים. הסוחרים מח'וראסאן היו מקור המידע על קהילות ישראל במרכז אסיה והם שגילו לווזיר היהודי חסדאי אבן שפרוט בספרד (975-910) את בשורת קיומם של הכוזרים.

הריאיון נערך ביום 13 ביולי 1997 בירושלים עות'מן נולד בארה"ב. בזמן הריאיון היה בן 21. לומד אריכאולוגיה ומתמחה בתולדותיה וחייה של אפגאניסתאן וקשמיר. אביו, נולד בקאבול באפגאניסתאן, רופא במקצועו. עזב את אפגאניסתאן בזמן המלחמה (1972-1973) והיגר לארה"ב. אימו ילידת קשמיר. גם האב וגם האם חיים את המסורת המשפחתית ארוכת השנים שהם צאצאי עשרת השבטים שהוגלו על-ידי נבכודנאצר במאה השמינית לפני הספירה והתגלגלו לאזור.

בשני רגעים הפך המקום למהפכת סדום. כל העיר נסגרה על חנויותיה וכל איש רץ לביתו. הפחד הכפיל את המבוכה. הצבא שנתפכח משכרונו נתאבן מפחד על האחריות על המעשה. כשנודע הדבר למפקד הצבא שהתפטר ירה במביא הבשורה הרעה והרגו על מפתן ביתו. ואחרי הכול, לולא הוא – אבן על אבן לא היתה נשארת בעיר הראת. במהירות קדחתנית וביד פלדה תפס את צבאו וקציניו ויגע אותם עד מות בתהלוכה צבאית ברחובות העיר במשך כל היום

מיקומה של אפגניסטן בין הודו בשליטה בריטית לבין ברית המועצות מצפונה עורר עניין גלובלי אצל הגרמנים בכלל ואצל הנאצים בפרט. כשם שלארץ ישראל הגיעו הטמפלרים מתוך מגמות דתיות, בימי הרייך השני הגיעו גרמנים לאפגניסטן מתוך מניעים הומאניים כביכול והקימו בשנת 1924 באפגניסטן מוסדות חינוך בהם למדו כ-400 אפגאנים. גם הוקמו שני בתי חולים בניהול גרמני, שבהם לימדו והכשירו צעירים בלשון הגרמנית. ככל שהתקדמו הצעירים

כנס בנושא: הוראת העברית בארצות המזרח בזמן החדש יתקיים ביום חמישי, י"ג במרחשוון תשע"ה (6 בנובמבר 2014) ב"צריף הקטן", יד יצחק בן-צבי, רח' אבן גבירול 14, ירושלים 15:00 מושב ראשון יושב ראש: פרופ' מאיר מ' בר-אשר ד"ר חיים סעדון: שלושת המורים הראשונים לעברית בתוניסיה (1926-1927)

המונח 'עשרת השבטים' או 'השבטים האובדים', הוא כינוי שדבק בגולים שהוגלו בשנת 720 לפני הספירה על-ידי שלמנאסר, מלך אשור. מאז הגלייתם לא נודע עליהם דבר והם הפכו מקור לא אכזב להשערות, לאגדות ולתיאוריות תיאולוגיות ואתנולוגיות. מסורות קדומות בקרב השבטים האפגנים, המוסלמים-סונים, מייחסות את מוצאם לשבטי ישראל האובדים. הם יצאו ממצרים בהנהגתו של מוסא מלווים על-ידי המשכן הקרוי בפיהם Tabut-I sakina [ארון השכינה]

יהודי אפגאניסתאן הקפידו מאוד לאחר השכמתם שלא ללכת ארבע אמות ללא נטילת ידיים והם נהגו כמנהג המקובלים בנטילת ידיים של שחרית. לאחר לגימת כוס תה ירוק ופרוסת לחם יצאו אבי המשפחה ובניו לבית הכנסת שבו התפללו, למדו במשך שעות אחדות, קראו פעמיים את ספר תהלים, שבו 300 פרקים כמניין כפ"ר. רק סמוך לשעה עשר בבוקר יצאו לפרנסת יומם כבעלי חנויות או כרוכלים נודדים. בצהריים נהגו המוסלמים לירות בתותח לאות כי הגיעה שעת צהריים.

המונח 'עשרת השבטים האובדים' או באנגלית: THE LOST TRIBES הוא כינוי לשבטי ישראל שנפרדו מיהודה בשנת 930 לפני הספירה והוגלו על ידי שלמנאסר מלך אשור בשנת 720 לפני הספירה. מאז הגלייתם לא נודע עליהם דבר והם הפכו מקור לא אכזב לאגדות, לוויכוחים אתנולוגיים ותיאולוגיים ובימינו לתוכניות טלוויזיה ורדיו סנסציוניות. לפי האגדה הם יושבים 'מעבר לנהר סמבטיון', אותו נהר מופלא הנזכר במדרש ובתלמוד: מושך

כתובה שנחתמה בירושלים ביום נישואיהם של רפאל בן יהושע וחנה ראזייאנה [ראז, רז] עם בחירת ליבו בכורה יוכבד בת חנוכה-מתתיה וסעדא בת חנינא יום רביעי בשבת, ג' בתשרי [צום גדליה] תרס"ח 11 בספטמבר 1907

רבים היו האמידים בקרב יהודי בוכרה. הם עסקו בסחר כותנה, פרוונות, בנקאות וייבוא וייצוא ואף הצהליחו לפתח תעשייה. המהפכה הבולשביקית פגעה בהם קשות. הם נותקו מארץ-ישראל, שבה ייסדו את שכונת הבוכרים המפוארת באותם ימים. הם נאלצו לחסל את עסקיהם ולהסתיר את רכושם לאחר שהמשטר הסובייטי ניסה לאתר את הרכוש ולהשתלט עליו. היהודים נאלצו לצאת לחיי עבודה בחקלאות, בתעשייה

באוקטובר 1917 פרצה המהפכה הבולשביקית. תוך זמן קצר המהפכה הגיעה לפתחם של יהודי בוכרה במרכז אסיה. בשנת 1920 נכבשה בוכרה על ידי הטטרים האדומים של הגנרל פרונזה. האמיר הרודני האחרון של בוכרה עלים ח'אן נס לקבול שבאפגניסטן עם חלק מנשותיו ורכושו ושומרי ראשו. בדרכם עברו בדושנבה שבתג'יקיסטן, השתלטו על בתי היהודים, בזזו רכוש של יהודים ופגעו בהם פיזית. עד שחשו את פעמי הצבא האדום הדולק בעקבותיהם ומצאו מקלט באחד מארמונותיו של השאה האפגני בקבול שתרם כמה נשים להרמונו של האמיר הבוכרי שמצא מקלט בארצו.

"שלושה אחים אנחנו... רוחי הגיעתני לעלות לארצינו הקדושה, ארץ אשר ישבו אבותינו... ואשר לשמה ולזכרה תאות נפשנו... הנה אין ספק נתחייבנו תודה למקום ב"ה [ברוך הוא] על כל הטובה אשר גמלנו והעבירנו את הים לחיים טובים ולשלום ולחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו, ואילו היה בית-המקדש קיים היינו מביאים קרבן תודה..."

חיוי הבלכי היה יהודי שמוצא משפחתו מהעיר באלך (כיום באפגניסטן). הוא חי במאה התשיעית ופרסומו בא לו עקב מאתיים שאלות ('מסאיל') מחורזות בעברית וטענות כנגד הכתוב במקרא. בספרו טען חיוי לסתירות פנימיות בכתבי הקודש, הסביר את הניסים המתוארים בהם בהסבר טבעי, ושלל מספר תפיסות תיאוסופיות תנ"כיות. הוא סבר כי לאלוהים אין בחירה במעשיו, וכי הטבע הוא דטרמיניסטי ללא אפשרות של חריגה. כן תמה על האלוהים הרוחני בהגדרתו, הדורש מבני האדם הקרבת קרבנות גשמיים.

שירו של אורי צבי גרינברג ראה אור לראשונה ב'דער מאמענט' (גיליון 128), ורשה 28.7.1939. בעמ' 5 מופיע השיר ביידיש ובעברית עם מאמרים על יעקב רז, בצירוף תמונות שלו ושל משפחתו. בארץ יצא השיר בכמה נוסחים: יעקב שמעון רז – תרע"ח – תרצ"ח (עלון מחתרתי לזכרו), תרצ"ט (בתוך אוסף כרוזים, הספרייה הלאומית); אורי צבי גרינברג –

בנצי ג'ון לגבי השלמות פערים בשושלת: אלעזר ואסתר יהושע וחנה נולדו להם יוכבד, נוריאל , רחל, רפאל.[ יהושע נרצח בזמן הריונה של חנה על רפאל] יוכבד (רז) – אחות אבי רפאל + שלמה (יזדי) נולדו להם: 1. נחונום מזל + חתן ממשפחת גול 2. משה + לאה 3. מרדכי + רבקה – האם אלה משפחת שרון? לשעבר יזדי?

במשך 15 שנים חקרתי את אפגאניסתאן ואת קורותיהם של יהודי אפגאניסתאן. כל מי ששמע על כך אז חשב שאיבדתי את השפיות שלי. מעטים ידעו איפה ממוקמת אפגאניסתאן. כמה מוזר שדווקא בזכותו של הארכי-רוצח בין לאדן, שאגב הוא חצי סורי-פלסטיני וחצי תימני, שנולד בערב הסעודית למשפחה עשירה מאוד, כל העולם מתעניין במה שקורה באפגאניסתאן וכל פרשן הפך להיות מומחה לענייני אפגאניסתאן בעבר, בהווה ובעתיד. כל אמריקאי ממוצע מוכן להציע לבוש איך להתנהג באפגאניסתאן.

בלימודיי באוניברסיטה ביקשתי לכתוב עבודה סמינריונית על יהדי אפגניסטן מבלי לדעת למה אני מכניס את ראשי. הפרופסור המכובד שלי, ששמו שמור במערכת, אמר לי: בן-ציון, עזוב את אפגניסטן. אנחנו לא יודעים עליה דבר וחצי דבר. אין עליה חומר. קח לך תעודה מאיטליה וכתוב על אחת הקהילות שם. יש מספיק חומר ביבליוגראפי על איטליה. על אפגניסטן לא נכתב דבר ולא תמצא דבר. אודה ואתוודה, ברוב תמימותי לא הבנתי למה אין חומר על יהודי אפגניסטן. הצעתי לפרופסור המכובד, שאכתוב על רב סעדיה גאון.

אחת מדמויות ההוד שהאירו את שמי יהדות אפגניסטאן היה כבוד מו"ר הרב מולא מתתיה גרג'י רב פעלים לתורה ולתעודה. מנהיג, מורה צדק מרביץ תורה בעיר הראת. הרב זצ"ל ניחן במידות תרומיות, והתנהג כל ימיו בחסידות ופרישות, בצניעות ובענווה. כמנהיג עמד על משמר הכשרות והרבצת תורה בקפידה רבה. עיקר דאגתו הייתה חינוך הדור הצעיר, הוא עמד בראש התלמוד תורה וחינך לתורה, יראת שמיים ומדות טובות. בסוף ימיו עלה לארץ ישראל וקבע דירתו בירושלים, בשכנות לראש ישיבת "פורת יוסף" הגאון הרב עזרא עטיה זצ"ל. ראש הישיבה עמד על תכונותיו של רבנו והיה קורא לו בתואר "חסידא קדישא".

שירו של אורי צבי גרינברג ראה אור לראשונה ב'דער מאמענט' (גיליון 128), ורשה 28.7.1939. בעמ' 5 מופיע השיר ביידיש ובעברית עם מאמרים על יעקב רז, בצירוף תמונות שלו ושל משפחתו. בארץ יצא השיר בכמה נוסחים: יעקב שמעון רז – תרע"ח – תרצ"ח (עלון מחתרתי לזכרו), תרצ"ט (בתוך אוסף כרוזים, הספרייה הלאומית); אורי צבי גרינברג – תערוכה במלאות לו שמונים, ירושלים תשל"ז, עמ' 142; וכן 'אומר לעם' (עיתון ערב) מוצ"ש, י"ב באב תרצ"ט (27 ביולי 1939). וראו: יוסף רז, לזכרו של הלוחם יעקב רז הי"ד ["שמקום קברו חולל על-ידי הירדנים וליום הקמת המצבה לזכרו בהר הזיתים ע"י צה"ל ביום השנה ה-46 למותו"], י"א באב תשמ"ד, 20 עמ'. זכות גדולה נפלה בחלקי כשוועדת השמות העירונית נענתה לבקשתי והחליטה לקרוא בשכונת ארמון הנציב רחוב על שמו של יעקב רז.

הקהילות היהודיות הקדומות באפגניסטן, ולצדן כיתות קראיות וכיתות אחרות הלכו והתפצלו והתרחקו מן היהדות הנורמטיבית. הן היו גדולות במניינן בימי הביניים, אך לאורך הדורות ובעיקר לאחר הכיבוש המונגולי מספר היהודים באזור הלך ופחת ורק שרידים נותרו. הסיבות העיקריות להיעלמותן של הקהילות היו השמדה פיזית, מגיפות ועקירה למקומות יישוב אחרים. בצד כל אלה פעל עליהן תהליך מתמשך של

ירושלים היא עיר באופק. אתה צועד אליה מארבע רוחות השמים. צועד אל העיר שבאופק, צועד והאופק הולך ומתרחק. האם מִנֶּגֶד תִּרְאֶה אֶת הָאָרֶץ וְשָׁמָּה לֹא תָבוֹא? האם הרוחניות של עיר הקודש תלויה בין ארץ ושמים? האם כאן מסתתרת השכינה? אני מושיט ידי לגעת בעיר התלויה באופק בין ארץ ושמים, מושיט היד וזו שבה ריקם. כל שנותר לי זו עיר של חולין, עיר של זיכרונות טובים וקשים.

The people in Afghanistan speak mainly two languages, Pashto and Dari. These are living languages and of course many dialects emerged from them. Most of the Jews in Afghanistan, in Herat and Kabul, spoke Dari, an important dialect of Persian and there is extensive literature and journalism in this language. It is also the language spoken mainly in the western part of Afghanistan, although there is a difference between Dari Kabuli and Dari Herati. Those who have read "A Thousand Shining Suns" by Khaled Hosseini perhaps understand the weight of the meaning of the spoken dialect, how they recognized the Dari speaker from Herat, and how it was literally a matter of life and death in the hand of the tongue.

נשיא אב"א ד"ר שלמה חי חיזק, מנחה הערב יקיר ירושלים הסופר אלי עמיר, מספר הסיפורים יהודה עצבה, חברי בנימין בן דוד, הדוקטורנטית צילה זן-בר צור, ידידות וידידים, משפחה יקרה, קהל יקר זכות גדולה נפלה בחלקי לעמוד היום בפניכם בערב ההשקה לספרי ה-11: "מאחורי מסך המשי – עמים ויהודים במרחב האיראני: פרס-איראן, אפגניסטן ובוכרה". אני רוצה לפתוח בווידוי אישי. אמי ז"ל היא ספרדייה בת ירושלים מזה מאות שנים, בת למשפחת אלקלעי. אבי עליו השלום עלה כילד מאפגניסטן בשנת 1898. בלימודיי

תולדותיהם של יהודי אפגאניסתאן שלובים במסורות אגדיות ובתיעוד ממקורות עברייםומוסלמיים וכן בשרידים ארכיאולוגיים. המסורות בעל-פה ובכתב על תולדותיו של העם האפגאני, המכנה את עצמו 'בני ישראיל', מספרות כי ראשיתם בהגלייתם של שבטי ישראל אל חבל הגור שבמערב אפגאניסתאן. בסביבות המאה השלוש-עשרה (הכיבוש המונגולי) הם נעים לכיוון דרום-מזרח ומגיעים לאזור הרי סולימאן הסמוך למעבר חיבר, שחיבר את אפגאניסתאן עם הודו (כיום על גבול פאקיסתאן). לדברי אותה מסורת, אביהם הקדום הוא קיש. לבנו המלך שאול, מכונה 'מאליכ טוואלוט' (מלך משכמו ומעלה), היו שני בנים - ברכיה וירמיה. אמותיהם היו משבט לוי.

יהודי אפגניסטן השתייכו לקהילה בעלת מורשת תרבותית עשירה וייחודית שקיימה קשרי גומלין תרבותיים ורוחניים עם קהילות יהודיות נוספות במרחב האִירָאִנִי, וכן קשרי מסחר עם החברה המוסלמית. בין הקבוצות האתניות השונות שבקרבן חיה הקהילה היהודית היו השפעות הדדיות בתחומים רבים, כגון בסיפורי עם ופתגמים ,שיצרו את התבניות התרבותיות שמיענו מוסר השכל לכל, ברפואה העממית ובתרבות החומרית. תרבות הפולקלור כללה טקסים במעגל החיים: טקסי לידה, חניכה, נישואין ומוות וטקסי חג ומועד.

הקהילות היהודיות הקדומות באפגניסטן, ולצדן כיתות קראיות וכיתות אחרות הלכו והתפצלו והתרחקו מן היהדות הנורמטיבית. הן היו גדולות במניינן בימי הביניים, אך לאורך הדורות ובעיקר לאחר הכיבוש המונגולי מספר היהודים באזור הלך ופחת ורק שרידים נותרו. הסיבות העיקריות להיעלמותן של הקהילות היו השמדה פיזית, מגיפות ועקירה למקומות יישוב אחרים. בצד כל אלה פעל עליהן תהליך מתמשך של התאסלמות וטמיעה בחברה שבה חיו ופעלו. צאצאיהן של הכיתות שפרשו מן היהדות הנורמטיבית ביקשו לשוב אל חיק היהדות לאחר

בשל מחלת חורף נבצר ממני לעלות להר הזיתים לקברו של הדודן שלי יעקב רז הי"ד, חלל האצ"ל הראשון שנפל בקרב, ובאירוע המרגש שהתקיים בבניין המוסדות הלאומיים לרגל חשיפת הקברים שחובלו על-ידי הירדנים במלחמת העצמאות והצבת מצבה. מאמרו של יוסי אחימאיר מעל 'חדשות בן-עזר' הזכיר לי שאב"א אחימאיר ממקום גלותו בביירות כתב על הכריכה הפנימית של התנ"ך שבידו כי הוא מבקש להנציח את יעקב רז ולקרוא לבנו שנולד באותו שבוע (1938) בשם 'יעקב', הלוא הוא מיודענו יעקב אחימאיר הי"ו. שם משפחתנו עד 1938 היה 'רז' ובשל רדיפת הבריטים אחרי בני משפחת רז, השמיט אבי את השם 'רז' ונקראנו מאז על-שם סבי יהושע שנרצח על-ידי שודדי דרכים באפגניסטן. את כל מחקריי על יהודי אפגניסטן והיהודים במרחב האיראני אני מפרסם, ללא מורא מהבריטים, תחת השם 'בן-ציון יהושע-רז'. הנה סיפורו של יעקב רז ולצדו הפואמה שכתב עליו אורי צבי גרינברג

ערב טוב קהל יקר, בני הקהילה האפגנית הערב הזה מוקדש לתגלית שנמצאה לא רחוק מהעיר באלך באפגניסטןן. יישוב יהודי קדום חי באפגניסטן ששכנה על דרכי המסחר שיצאו מקאי-פנג-פו בסין ומהודו, עברו את כל אסיה והמשיכו עד לפאתי אירופה וצפון אפריקה. החל מהרבע האחרון של המאה ה-19 נקראו דרכים אלה 'דרכי המשי'. רבים מן הסוחרים האלה שנקראו 'ראה-דאני', 'י

תמותת תינוקות וילדים הקהילה היהודית באפגאניסתאן נותרה קהילה קטנה בשל מימדי התמותה, בעיקר של תינוקות וילדים, שקיזזו את שיעור הילודה הגבוה 1 . היעדרם של רשת של מים זורמים, מערכת ביוב וניקוז ושירותים לסילוק אשפה, גרם לתחלואה ולמוות ברמה של מגיפות. יתר על כן, בריכות המים הפתוחות היו מקור למלריה שהפילה חללים רבים. בשנת 1949 המליצה אונסקו על עריכת מלחמת חורמה במלריה באפגאניסתאן 2 .

עדות חשובה לחיים יהודיים על דרכי המשי בימי הביניים נמצאה לא מכבר במערה בעמק במיאן באפגניסטן, כ-230 ק"מ מערבית לקאבול, לא הרחק משני פסלי בודהה הגדולים בעולם, שנמחו מעל פני האדמה על-ידי הטאליבן בשל היותם 'לא אסלאמיים'. באורח נס השתמרו שם עד ימינו כמה מאות דפים הכתובים עברית, פרסית, פרסית-יהודית, ערבית וערבית-יהודית.

'Jerusalem is the synagogue of the world' writes Mullah Yosef Garji, in his commentary to the book of Psalms 'Edut bi-Yehosef' (Jerusalem 1926, reprinted: Jerusalem 1972). The love of Zion arose from religious affinity and anticipation of the Messiah's day and complete redemption. Three times a day the Jew prayed: 'blow a great trumpet for our freedom / and bring a miracle to gather our postcards / and gather us together from the four corners of the earth to our land'. The desire of the Afghan Jew has

תעודה מאלפת על הקהילה היהודית באפגניסטן בין השנים 1930-1928 הותיר בידינו נפתלי אברהמוב, צעיר יהודי ממוצא אפגאני, שנענה לאתגר שהציב המלך הרפורמטור אמאן אללה ח'אן [אָמָנולה ח'אן] בפני מורים מהמערב ויצא לשנות את פני החינוך השמרני של יהודי אפגניסטן. הוא יצא מהארץ ביום 27 באוגוסט 1928 והגיע לעיר הראת ברכב כעבור 34 ימים – ביום א' דחול-המועד של סוכות תרפ"ט (13 בספטמבר 1928).

ירושלים היא בית-הכנסת של העולם (מולא יוסף מלמד גרג'י) משפחת גרג'י לדורותיה, קהל יקר זכות גדולה נפלה בחלקי לומר דברים על אחת השושלות החשובות בהיסטוריה היהודית ובמיוחד במרחב האיראני. אבי המנוח מולא רפאל יהושע רז, עוד הספיק בילדותו ללמוד ב'מדרש' של מולא מתתיה גרג'י. שנים רבות רבות אחר כך למדתי בתלמוד תורה בני ציון אצל מורי ורבי מולא בנימין גרג'י זכר צדיקים לברכה.

טבח בערב החג בשבועות תש"ח, חודש לאחר הקמת המדינה ובדיוק לפני 70 שנה, פרץ מוסלמי לבית הכנסת בעיר הראט שבאפגניסטן ורצח שלוש מתפללות בעזרת הנשים. דורון כהן מביא כאן לראשונה את סיפור הגבורה של אביו, יששכר כהן ז"ל, שהשתלט על הרוצח במו ידיו ומנע פיגוע המוני מאבא שלי שמעתי בעיקר את סיפור "ניחוח פריחת ההדרים": הוא התרחש מיד אחרי עלייתה של

באפגניסטאן מדברים בעיקר בשתי שפות, פּוּשטוּ ודָארִי. אלו הן שפות חיות לכל דבר ועניין, ומהן יצאו כמובן ניבים רבים. רוב היהודים באפגניסטאן, בהראט ובקאבול, דיברו דארי. דארי הוא ניב חשוב בפרסית וישנה ספרות ועיתונות ענפה בשפה זו. זוהי גם השפה המדוברת בעיקר בחלק המערבי של אפגניסטאן, אף על פי שיש הבדל בין דארי קאבולי לדארי הראטי. מי שקרא את "אלף שמשות זוהרות" מאת חאלד חוסייני מבין אולי את כובד המשמעות של הדיאלקט המדובר, כיצד זיהו את דוברת הדארי מהראט, וכיצד היה זה ממש עניין של חיים ומוות ביד הלשון.

תעודה מאלפת על הקהילה היהודית באפגניסטן בין השנים 1930-1928 הותיר בידינו נפתלי אברהמוב, צעיר יהודי ממוצא אפגאני, שנענה לאתגר שהציב המלך הרפורמטור אמאן אללה ח'אן [אָמָנולה ח'אן]1 בפני מורים מהמערב ויצא לשנות את פני החינוך השמרני של יהודי אפגניסטן. הוא יצא מהארץ ביום 27 באוגוסט 1928 והגיע לעיר הראת ברכב כעבור 34 ימים – ביום א' דחול-המועד של סוכות תרפ"ט (13 בספטמבר 1928).

במגילת אסתר, סיפור מובהק מהמרחב האיראני שבו אנו עוסקים, אנו קוראים את גזרת אחשורוש: 'וכל הנשים יתנו יקר לבעליהן... להיות כל איש שורר בביתו' (אסתר א, כ, כב), לאחר ש-ושתי אשתו ניסתה למרוד בשלטון הבלעדי של בעלה המלך וסירבה לתת מופע סטריפטיז. אין אף מילה אחת במגילת אסתר על חובתו של הבעל חייב לתת יקר לאשתו. מהרגע הראשון של חיי הנישואין הוטלה חובה על האישה לציית ולשמוע בקול בעלה. במרחב האיראני פנה הבעל לאשתו בלשון יחיד מזלזלת: 'את' ('תו') אך היא פנתה אליו בלשון רבים, לשון של כבוד – 'אתם' ('שומא'). לפני הסעודה ולאחריה היה עליה ליטול את

יהודי אפגניסטן הקפידו מאוד לאחר השכמתם שלא ללכת ארבע אמות ללא נטילת ידיים והם נהגו כמנהג המקובלים בנטילת ידיים של שחרית. לאחר לגימת כוס תה ירוק ופרוסת לחם יצאו אבי המשפחה ובניו לבית הכנסת שבו התפללו, למדו במשך שעות אחדות, קראו פעמיים את ספר תהלים, שבו 150 פרקים ובסך הכול הגיעו ל-300 פרקים שהם כמניין כפ"ר. רק סמוך לשעה עשר בבוקר יצאו לפרנסת יומם כבעלי חנויות או כרוכלים נודדים. רק מעטים עסקו במלאכה. בהיעדר שעונים נהגו באפגניסטן לירות בתותח לאות כי הגיעה שעת צהריים. העסקים היו נסגרים ובעלי העסקים סעדו ארוחה קלה שכללה בקיץ: לחם, גבינת

הלידה – לפניה ולאחריה ההגנה על היולדת החלה כבר בתקופת ההיריון. בראואר מספר על טקס 'פּוֹלַאד פַּאנְגְ'וֹנוֹן' ('חמישיות פלדה'). כשנודע לאישה שהיא בהיריון היא הזמינה את חברותיה לטקס מיוחד לשמירת ההיריון. כל אישה הביאה במתנה ראש סוכר בצורת קונוס. הנשים עונדות על צווארה קמיע המכיל שלוש פניני זכוכית, שאחת מהן כחולה דמוּיַת כפתור בעל שבעה נקבים. הן גם תולות על צווארה 'נֶוושְתֶה' ('כתובים'), נרתיק

על השבטים האובדים המסורות בעל-פה ובכתב על תולדותיו של העם האפגאני, המכנה את עצמו 'בני ישראיל', הם שילוב של אגדה ומציאות. לדבריהם, הם הוגלו על-ידי בוכטו-נ-נאצר (נבוכדנאצר). הם מגיעים למסופוטמיה ומשם הם חודרים לפרס ולאחר מכן אל חבל הגור שבמערב אפגניסטן. בסביבות המאה השלוש-עשרה (הכיבוש המונגולי) הם נעים לכיוון דרום-מזרח ומגיעים לאזור הרי סולימאן הסמוך למעבר חיבר, שחיבר את אפגניסטן עם הודו (כיום על גבול פאקיסטאן). לדברי אותה

כרוניקה לתולדות היהודים בחוראסאן 721 לפני הספירה גלות 10 השבטים –גלות אשור. 1012-1246 – עדויות ארכיאולוגיות מבית הקברות בגור לא מכבר נתגלתה מערה באפגניסטן באיזור במיאן ובה גניזה של 150 תעודות 652 השלטת האסלאם באפגניסטן. מחיקת הזהות היהודית.

הרב אברהם יצחק הכהן קוק (לטביה 1865- ירושלים 1935), הרב הראשי האשכנזי הראשון (1921). נטל על עצמו סיכון שיכול היה לפגוע במעמדו וביחס השלטונות הבריטיים אליו, כשנתן בביתו מקלט לשוהים יהודיים לא חוקיים שעמדו להיות מגורשים חזרה לארצות המוצא שלהם. מראשית דרכו הרב קוק [הראי"ה] התייחד בכוח האמונה ובאהבה עזה לאדם, לישראל ולארץ ישראל. מידות אלו, יחד עם שליטתו הפנומנלית בכל תחומי הידע התורני ויכולת הביטוי שניחן בה, עשו אותו לדמות מרכזית גדולה בעם ישראל. פתיחת שערי ביתו לשוהים בלתי חוקיים, תוך סיכון רב לפגיעה בו, בבני ביתו ובמקורביו, רק מוכיחה בעליל על

תולדותיהם של יהודי אפגניסטן שלובות במסורות אגדיות ובתיעוד ממקורות עבריים ומוסלמיים וכן בשרידים ארכיאולוגיים. הם נמנים על גולי אשור (720 לפה"ס) וגולי בבל (586 לפה"ס) שהוגלו למסופוטמיה. משם חדרו הגולים לפרס ולאפגניסטן. מקורות שבכתב, כתובות סלע ומצבות קבורה הנוגעים להתיישבות היהודית בחבל ח'וראסאן

תולדותיהם של יהודי אפגניסטן שלובים במסורות אגדיות ובתיעוד ממקורות עבריים ומוסלמיים וכן בשרידים ארכיאולוגיים. החוקה השבטית של השבטים האפגאנים - סונים לפי דתם - נקראת 'פוכטונוואלי' והיא נהוגה לצד חוקי האיסלאם. היא כוללת חוקים המזכירים את החוקה המקראית, כמו בשיטת הענישה 'עין תחת עין', נישואים ושמירת הרכוש בתוך השבט, אין מבשלים גדי בחלב אימו ואין אוכלים

יהודי אפגניסטן היו נתונים בסכנה של רדיפות, עלילות-דם, גזירות גיוס ויותר מכל רעב כבד שפקד את אפגניסטן עם תום מלחמת העולם השנייה. הכלכלה האפגנית, שהיתה מושתתת על ייצוא, שותקה לחלוטין. רבים נהרו מזרחה אל הבירה קאבול ומשם גנבו את הגבול לפישאוואר, שאז היתה בהודו וכיום היא חלק מפקיסטן, בתקווה שיצליחו להגיע מהודו לארץ-ישראל. ההודים ביקשו לסלק את היהודים האפגניים תוך שלושה חודשים מאז כניסתם להודו. חזרתם לאפגניסטן היתה עולה בחייהם בשל יציאתם הלא חוקית מגבולותיה.

חוקרים מאוניברסיטה אינדיאנה שבארה"ב חקרו את המוסיקה האפגאנית ואספו מבחר עשיר של כלי נגינה מקומיים ומסורות מוסיקליות. בדומה לדפוסי תרבות אחרים מאפיינים את אזוריה השונים של אפגניסטן יסודות מוסיקליים שחדרו ממרכז אסיה, מאיראן ומתת-היבשת ההודית. הרבה מן המסורות הללו הן מסורות שבעל פה, שעברו מדור אחד למשנהו מבלי שתועדו בתווים או בהקלטות. יש מסורות ייחודיות לאזורים שונים באפגניסטן, המורכבת מלאומים שונים.

השבטים האובדים – גלות בבל 720 לפני הספירה 'עשרת השבטים' או 'השבטים האובדים', הוא כינוי שדבק בגולים שהוגלו בשנת 720 לפני הספירה על-ידי שלמנאסר, מלך אשור. מאז הגלייתם לא נודע עליהם דבר והם הפכו מקור לא אכזב להשערות, לאגדות ולתיאוריות תיאולוגיות ואֶתנולוגיות. מסורות קדומות בקרב השבטים האפגנים,

במשך 15 שנים חקרתי את קורותיהם של יהודי אפגניסטן. כל מי ששמע על כך אז חשב שאיבדתי את השפיות שלי. מעטים ידעו איפה ממוקמת אפגניסטן. בזכותו של הארכי-רוצח אוסאמה בין לאדן, שאגב הוא חצי סורי-פלסטיני וחצי תימני, שנולד בערב הסעודית למשפחה עשירה מאוד. בבחרותו נודע כפליי בוי, בחור עשיר, שגילה עניין במטוסים, במכוניות מרוץ ובנשים, שלאביו עשר נשים ו56 ילדים. הוא הסתפק ב-4 נשים וב-6-7 ילדים.

בלימודיי באוניברסיטה ביקשתי לכתוב עבודה סמינריונית על יהדי אפגניסטן מבלי לדעת למה אני מכניס את ראשי. הפרופסור המכובד שלי, ששמו שמור במערכת, אמר לי: בן-ציון, עזוב את אפגניסטן. אנחנו לא יודעים עליה דבר וחצי דבר. אין עליה חומר. קח לך תעודה מאיטליה וכתוב על אחת הקהילות שם. יש מספיק חומר ביבליוגראפי על איטליה. על אפגניסטן לא נכתב דבר ולא תמצא דבר. אודה ואתוודה, ברוב תמימותי לא הבנתי למה אין חומר על יהודי אפגניסטן. הצעתי לפרופסור המכובד, שאכתוב על רב סעדיה גאון.

משאת נפשו של היהודי האפגאני הייתה תמיד 'ירושלים' - מונח שחבק בתוכו את ארץ-ישראל כולה. כשדיבר על עלייה לירושלים הוא התכוון לארץ-ישראל כולה, אך את ירושלים עצמה העלה על ראש שמחתו ואהבתו. המחשבה על ירושלים ינקה את כוחותיה משני קטבים מנוגדים : א. כוח המשיכה של ארץ-ישראל כמשאת נפש דתית; ב. כוח הדחיפה של גולה מרה ומענה. הזיקה לירושלים במשנתו של מולא יוסף גרג'י היא דתית-מיסטית, בנויה על גימטריות. עולים לירושלים מתוך רצון לחסוך 40 שנה של גלגולי מחילות המוטלים

מסמכים עתיקים שהתגלו במערה באפגניסטן שופכים אור על גורל יהדות ח'וראסאן, שכמעט נעלמו עקבותיה. תגליות ראשונות על היהודים של דרך המשי עדות חשובה לחיים יהודיים על דרכי המשי בימי הביניים נמצאה לא מכבר במערה בעמק במיאן באפגניסטן, כ–230 ק"מ מערבית לקאבול, לא הרחק משני פסלי בודהה הגדולים בעולם שנמחו מעל פני האדמה על–ידי הטליבאן בשל היותם "לא אסלאמיים". באורח נס השתמרו שם עד ימינו כמה מאות דפים הכתובים עברית, פרסית, פרסית–יהודית, ערבית וערבית–יהודית. הם כוללים מכתבים, תעודות משפטיות, פנקסי סוחרים, פיוטים בעברית, פירושי מקרא,

חוקרים מאוניברסיטה אינדיאנה שבארה"ב חקרו את המוסיקה האפגאנית ואספו מבחר עשיר של כלי נגינה מקומיים ומסורות מוסיקליות. בדומה לדפוסי תרבות אחרים מאפיינים את אזוריה השונים של אפגאניסתאן יסודות מוסיקליים שחדרו ממרכז אסיה, מאיראן ומתת-היבשת ההודית. הרבה מן המסורות הללו הן מסורות שבעל פה, שעברו מדור אחד למשנהו מבלי שתועדו בתווים או בהקלטות. יש מסורות ייחודיות לאזורים שונים באפגאניסתאן, המורכבת מלאומים שונים. כלי הנגינה המסורתיים הם:

הספרייה הלאומית רכשה לאחרונה אוסף יחיד במינו של מה שקרוי "הגניזה האפגנית", והוא מצטרף לאוסף קטן יותר של אותה גניזה שהספרייה רכשה לפני כשנתיים. מדובר בכ-250 מסמכים, בעיקר מן המאה ה-11 וכמה מהמאה ה-12 ומהמחצית הראשונה של המאה ה-13, אז החלה הפלישה המונגולית. מסמכים אלו לא היו ידועים עד כה למחקר ההיסטורי, וחוקרים מעריכים שהאוצרות שיימצאו לבטח בין המגילות והמסמכים האלו יחוללו מהפכה בידע הקיים אודות הקהילה היהודית, ויאפשרו הצצה נדירה במינה לתרבויות המוסלמיות העשירות של פרס ואפגניסטן לפני הכיבוש המונגולי.

"הדבר הראשון שמרמז על קשר בין הפשטונים לבין העם היהודי, הוא הדמיון הרב בינינו", אומר נדב סופי, מייסד האגודה למען באני ישראל וחוקר מזה שלוש שנים את הקשר בין קהילת הפשטונים, שבט עתיק המתגורר בעיקר באפגניסטן, פקיסטן והודו, לעם היושב בציון. "הם דומים פיזית ליהודים, ונבדלים משאר הקבוצות האתניות במדינות בהן הם מתגוררים". למרות הדמיון הפיזי שמצא סופי בפגישתו עם בני פשטונים, שרבים מהם היגרו ממולדתם וחיים כיום באירופה, טורקיה ואמריקה, יש לציין כי קשר גנטי ודאי ליהודים מוטל בספק. לטענתו, בדיקות גנטיות של הפשטונים בהשוואה ליהודים בעולם לא יוכלו לאשש קשר וודאי בין שתי הקבוצה האתנית הזאת לשאר יהודי העולם: "בדיקות גנטיות מעניקות תשובה ברורה רק אם חוזרים כמה מאות שנים אחורה, וכאן אנחנו מדברים על קבוצה אתנית שנפרדה לכאורה מהיהודים לפני יותר מ-2,500 שנה".

ח'וראסאן (Khorasan) שבמרכז אסיה מאוזכרת הרבה הן במקורות ערביים והן במקורות עבריים של ימי הביניים. גבולותיה מעולם לא היו קבועים והם השתנו במרוצת השנים. ח'וראסאן השתרעה על החלק המזרחי של האימפריה הפרסית והוא כלל את המדבר הפרסי הגדול דשט-י כביר (Dasht-I Kabir). כמה מהערים המרכזיות שבהן התיישבו יהודים הן: מרו-מארי (Marv, Mari), באלך ((Balkh, גאזני ((Gazni, הראת (,(Herat נישאפור (Nishapur), בוכרה (Bukhara

שני רבנים דגולים כיהנו כרבנים ראשיים בימי העליות הגדולות שלאחר הקמת המדינה: הרב האשכנזי ר' יצחק אייזיק הלוי הרצוג (1959-1936; כיהן בשנים 1959-1936) והרב הספרדי בן-ציון מאיר חי עוזיאל (1953-1880; כיהן בשנים 1953-1939). הבדלי תפיסתם ואישיותם מצאה את ביטויה באחת הפרשיות המיוחדות בתולדות האנוסים במשהד שבאיראן. במשך 110 שנים חיו יהודי העיר משהד שבצפון-מזרח איראן חיי אניסות. על גבי כריכת סידור להושע רבה כוהנא נמצא כתוב על דבר המאורע הזה:

במשך 15 שנים חקרתי את קורותיהם של יהודי אפגניסטן. כל מי ששמע על כך אז חשב שאיבדתי את השפיות שלי. מעטים ידעו איפה ממוקמת אפגניסטן. בזכותו של הארכי-רוצח אוסאמה בין לאדן, שאגב הוא חצי סורי-פלסטיני וחצי תימני, שנולד בערב הסעודית למשפחה עשירה מאוד. בבחרותו נודע כפליי בוי, בחור עשיר, שגילה עניין במטוסים, במכוניות מרוץ ובנשים, שלאביו עשר נשים ו56 ילדים. הוא הסתפק ב-4 נשים וב-6-7 ילדים.

המסורות על השבטים האובדים המסורות בעל-פה ובכתב על תולדותיו של העם האפגאני, המכנה את עצמו 'בני ישראיל', הם שילוב של אגדה ומציאות. לדבריהם, הם הוגלו על-ידי בוכטו-נ-נאצר (נבוכדנאצר). הם מגיעים למסופוטמיה ומשם הם חודרים לפרס ולאחר מכן אל חבל הגור שבמערב אפגניסטן. בסביבות המאה השלוש-עשרה (הכיבוש המונגולי) הם נעים לכיוון דרום-מזרח ומגיעים לאזור הרי סולימאן הסמוך למעבר חיבר, שחיבר את אפגניסטן עם הודו (כיום על גבול פאקיסתאן). לדברי אותה מסורת, אביהם הקדום הוא קיש. לבנו המלך שאול, מכונה 'מאליכ טוואלוט'

'ירושלים היא בית הכנסת של העולם'" (מולא יוסף גרג'י) אהבת ציון נבעה בראש וראשונה מתוך זיקה דתית וציפייה לימות המשיח וגאולה שלימה. שלוש פעמים ביום התפלל היהודי: תְּקַע בְּשׁופָר גָּדול לְחֵרוּתֵנוּ / וְשָׂא נֵס לְקַבֵּץ גָּלֻיּותֵינוּ / וְקַבְּצֵנוּ יַחַד מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ לְאַרְצֵנוּ. משאת נפשו של היהודי האפגני הייתה תמיד 'ירושלים' – מונח שחבק בתוכו את ארץ ישראל כולה. כשדיבר על עלייה לירושלים, התכוון לארץ ישראל כולה, אך את ירושלים עצמה העלה על ראש שמחתו. בעוד מוסדות התנועה הציונית הטיפו לציונות

כשם שלארץ ישראל הגיעו הטמפלרים (1868 – 1948) מתוך מגמות דתיות, בימי הרייך השני הגיעו גרמנים לאפגניסטן (1915 – 1941) מתוך מניעים הומניים כביכול והקימו בשנת 1924 מוסדות חינוך בהם למדו בגרמנית כ-400 אפגנים. גם הוקמו שני בתי חולים בניהול גרמני, שבהם לימדו והכשירו צעירים בלשון הגרמנית. ככל שהתקדמו, נשלחו הצעירים האפגנים ללמוד בגרמניה שם גם קיבלו הכשרה מקצועית ולצידה הכשרה אידאולוגית.

הקהילות היהודיות הקדומות באפגניסטן, ולצדן כיתות קראיות וכיתות אחרות הלכו והתפצלו והתרחקו מן היהדות הנורמטיבית. הן היו גדולות במניינן בימי הביניים, אך לאורך הדורות ובעיקר לאחר הכיבוש המונגולי מספר היהודים באזור הלך ופחת ורק שרידים נותרו. הסיבות העיקריות להיעלמותן של הקהילות היו השמדה פיזית, מגיפות ועקירה למקומות יישוב אחרים.