הגבולות הנוכחיים של פרס עם שכנותיה במזרח ובצפון הם גבולות מדיניים ואינם משקפים את מרחב התרבות הפרסית; זו נולדה והתהוותה בעיקרה באזור שהיה מכונה ח'וראסאן רבתי, שכללה את ח'וראסאן של ימינו ואזורים נרחבים באפגנאסתאן ובאסיה התיכונה

הממלכה האחמנית (648 - 330 לפנה"ס) כורש הגדול (מלך 529-559) כנבוזי (מלך 522-529) דריווש ה-1 (מלך 531-486)

על מעגלי החיים ומחזור השנה אצל יהודי פרס-איראן, ראו: מזרחי, יהודי פרס; אסתר שקלים, מחזור השנה; שרה ס. סורודי, מעגל החיים, בספר: סעדון, איראן עמ' 232-203; כנ"ל אצל יהודי בוכרה, ראו: פוזיילוב, יהדות בוכרה (התשס"ח), עמ' 658-517.

במאות השנים האחרונות לא הצטיינה יצירתם הרוחנית של יהודי פרס בתחום הרבני המובהק, בייחוד לא בתחום ההלכה, עד כדי העדר מוחלטת של ספרי שאלות ותשובות. יש להניח, לפחות על פי העדויות המועטות שהגיעו לידינו, כי מוסד השאלות ותשובות בענייני הלכה היה קיים בקרב קהילות יהודי פרס אף במהלך מאות השנים האחרונות. אלא שאף חכם מחכמי פרס לא כינס את תשובותיו בחיבור אחד, אפשר משום שלא חש עצמו ראוי לכך – אם בשל ההקף המצומצם של התשובות ואם

מראשוני תלמידי כי"ח, שנוסד באיספהאן בשנת 1901. שלט בפרסית, צרפתית, עברית ורוסית. אחיו מאיר, שעסק במסחר ברַשת, נרצח ורכושו נשדד. גם ציון הותקף לא אחת ורק בנס ניצלו חייו. ציון נתמנה במשרות בכירות בממשל האיראני ושימש מתורגמן, מורה לצרפתית ואיש מינהל בשירותם של מומחים זרים ודיפלומטים. עשה חיל כסוחר וכתעשיין בענף הטקסטיל. עמד בראש ההסתדרות הציונית והקק"ל באיספהאן וגייס תרומות

אמנם לא ידוע הרבה על חייו ופעליו של הרב המקובל מולא אור שרגא, אולם הוא נחשב לצדיק וקדוש, ונאמר עליו שנהג לעשות נסים ונפלאות שהפליאו אף את הגויים. הרב אור שרגא נולד בעיר יזד ככל הנראה בראשית המאה ה- 18 , אחת התקופות הסוערות בתולדות פרס. הוא נפטר בעיר יזד בשנת תקנ"ד (1794). נשארו ממנו שתי איגרות: האחת נכתבה בשנת תקמ"ב (1782) ובה פנייה

המדאן ממוקמת כ-400 ק"מ דרומית-מערבית לטהראן. היא בירת המחוז הנושא את שמה. העיר נמצאת בגובה 1,850 מטרים מעל פני הים, למרגלות הר אלוואנד (Alwand), במזרח רכס הזאגרוס, שגובהו 3,574 מטרים מעל פני הים. באזור נושבות רוחות עזות לאורך כל השנה. באביב ובחורף הם גורמים לירידת גשמים. בחורף הטמפרטורה יורדת עד למינוס 30 מעלות. המדאן היא העיר הקרה ביותר במדינה ובחורף היא מכוסה שלגים שאינם נמסים לאורך כחודשיים. בצד נופי הטבע הירוקים, העיר מצטיינת באתריה

"הגליל של כורש הגדול" עשוי חימר ועליו חקוקה גירסה של ההצהרה באכדית. בשנת 1879 נתגלתה על-ידי האשורולוג הורמוז ראסאם. המקור נמצא במוזיאון הבריטי בלונדון.

שני רבנים דגולים כיהנו כרבנים ראשיים בימי העליות הגדולות שלאחר הקמת המדינה: הרב האשכנזי ר' יצחק אייזיק הלוי הרצוג (1959-1936; כיהן בשנים 1959-1936) והרב הספרדי בן-ציון מאיר חי עוזיאל (1953-1880; כיהן בשנים 1953-1939). הבדלי תפיסתם ואישיותם מצאה את ביטויה באחת הפרשיות המיוחדות בתולדות האנוסים במשהד שבאיראן.

המחבר, אנתרופולוג יהודי יליד ארה"ב (1942). שהה בשיראז מאוגוסט 1967 עד דצמבר 1968 לשם מחקר. את תוצאות מחקרו הגיש המחבר בשנת 1970. לאוניברסיטת קולומביה בניו-יורק כעבודת דוקטור, בשם: The Jews Of Soutwest Iran

שיראז היא בירת הפרובינציה פ'ארס. היא ממוקמת בדרום מערב איראן על גדת נהר האכזב דאריאצ'יה ח'ושק (Daryacheye Khoshk ). לרגלי הרי הזאגרוס. 919 ק"מ דרומית לטהראן. האקלים שלה נוח והיא מרכז מסחרי אזורי לאורך אלף שנים.היא בירת התרבות של פרס. שמות החיבה של שיראז הם 'עיר השושנים', 'עיר הגנים' ו'עיר האהבה'. היא משתרעת על 340 קמ"ר והיא שוכנת בגובה 1500 מטרים מעל פני הים. חיים בה (2006) 1.2 מיליון נפש. היא העיר השישית בגודל אוכלוסייתה באיראן. איזכור ראשון של העיר הוא משנת 2000 לפנה"ס. בחפירות נתגלתה על לוח חימר כתובת בלשון העילמית ובה נכתב שם העיר טיראזיס (Tiraziš). על לוחות חימר מהמאה ה-2 היא כבר נזכרת בשמה 'שיראז'. העיר הייתה בירת פרס בימי שושלת זאנד (1781-1750) ותקופה קצרה בימי השושלת

נאש דידן (בארמית: אנשים שלנו) הוא השם שבו קוראים לעצמם יהודים מן האזור שסביב העיר אורמיה, בגבול בין איראן, טורקיה ואזרבייג'ן. הקהילה, שלפי המסורת הוקמה לאחר גלות בבל, עלתה ברובה לארץ ישראל בתחילת מאה העשרים, ושפת הדיבור שלה היא ארמית חדשה. הקהילה נוסדה, על פי המסורת, על ידי יהודים שברחו לאזור בזמן גלות בבל ולא חזרו לארץ ישראל אחרי הצהרת כורש. מאחר שהיהודים נחשבו באורמיה כעם זר נאסר עליהם לעבוד את האדמה, ולכן

הפרסים נזכרים לראשונה בתנ"ך כלוחמים: "פרס... היו בחילך אנשי מלחמתך, מגן וכובע תלו בך, המה נתנו הדרך" (יחזקאל כז, י). גולי ישראל הראשונים ('עשרת השבטים האובדים') הגיעו לפרס בגלות אשור בשנת 722 לפנה"ס. בשנת 586 לפנה"ס, לאחר חורבן ממלכת יהודה, גל חדש של גולים יהודים הובא לפרס על ידי צבאות בבל. ממלכת פרס נזכרת בהקשר של הצהרת כורש (538 לפנה"ס): "כה אמר

ח'וראסאן (Khorasan) שבמרכז אסיה מאוזכרת הרבה הן במקורות ערביים והן במקורות עבריים של ימי הביניים. גבולותיה מעולם לא היו קבועים והם השתנו במרוצת השנים. ח'וראסאן השתרעה על החלק המזרחי של האימפריה הפרסית והוא כלל את המדבר הפרסי הגדול דשט-י כביר (Dasht-I Kabir). כמה מהערים המרכזיות שבהן התיישבו יהודים הן: מרב-מארי (Marv, Mari), באלך ((Balkh, גאזני

אם תציע לפרסי לשתות קפה או תה או תזמין אותו לאכול סביר להניח שיסרב גם אם הוא חבר שלך, אם תתעקש ותציע 3 פעמים רק אז הוא יסכים. לקראת עליית הסדרה "טהרן" הנה מקבץ נימוסים ומנהגים פרסיים שלא קיימים בתרבויות אחרות: * כאשר מנסים לעבור במעבר צר או במפתן הדלת זכות קדימה תמיד עם המבוגר ממך אפילו אם הוא מבוגר ממך רק במספר חודשים.

חוקר החינוך היהודי בפרס אברהם כהן מציין במאמרו כי קודם ייסודם של מוסדות כי"י ו'אוצר התורה' באיראן לא הייתה קהילה כמעט שלא היה בה מוסד חינוכי יהודי, שנקרא: 'מכתאב ח'אנה', 'מולא ח'אנה', 'ח'אנה ח'ליפה' ואצל אנוסי משהד נקרא 'מדרש'. יתר על כן, עלבון לאביו היה בן שלא קרא ב'פרשה' ובסידור התפילה. בהמשך הוא מביא נתונים על היקף החינוך הזה:

Dr. Amnon Netzer, World-Renowned Iranian Jewish Scholar, Dies at 73 In the academic world of Middle Eastern studies he was considered an intellectual giant for his comprehensive works in the field. To the tight-knit Iranian Jewish community worldwide he was considered a legend who had researched and helped preserve the near 2,500 year history of Iran's Jewry. For his life's work, the death of Dr. Amnon Netzer at the age of 73 on Feb. 15 was a blow to Iranian Jews living in the U.S., Israel and Iran.

מספר היהודים בפרס (איראן) לפני הקמת מדינת ישראל הגיע ל- 130,000 נפש, מהם: בטהראן - 35,000 נפש; בשיראז - 15,000 נ'; איספהאן (הקהילה העתיקה ביותר של איראן) - 10,000; קרמאנשאה - 3,500; חמדאן - 3,000

חייאת אל רוח רוח חיים מהרב הגדול ע"ה והחיים מה"ר סימן טוב מלמד וצל"ה כל עין רואה תאשרם וכל לב אנוש יתערן וימצא מרגוע לנפשו במצאו ערוך לפניו על הנוגע בנו לבין קונו יתברך ויתעלה

העיר כרמאן הממוקמת בשוליים הגבוהים של מדבר כביר ((Kavir-e lut בגובה 1,076 מטרים מעל פני הים. בשיאם מגיעים ההרים שסביבה לגובה 3,600 מטרים מעל פני הים. היא בירת הפרובינציה 'כרמאן', דרומית לטהראן ומתגוררים בה כ-540,000 תושבים, רובם שיעים עם מיעוט זורואסטרי. רובו של המחוז מדברי והחקלאות מוגבלת לעמקים ולשולי האגנים הפנימיים, שבהם מתאפשרת השקייה באמצעות תעלות תת-קרקעיות המנצלות את מי התהום שבמניפות הסחף לרגלי ההרים. במקומות אלה מגדלים

דאגה רבה רבצה על אבי המשפחה במרחב האיראני בהיוולד לו בת. בן שבא לעולם שימח את האב והסיר דאגה מלבו. הוא השתדל להשיא את בתו בגיל צעיר ולהשתחרר מהנטל. לבו לא היה פנוי לחינוך הבת והחינוך שלה הצטמצם אך ורק במשק הבית ובדיני כשרות וטהרת המשפחה. היו יחידי סגולה בכמה מקומות ששלחו את הבת ללמוד יחד עם הבנים הקטנים. הן למדו מעט כתיבה וקריאה, אך מגיל 10 נמנע מהן ללמוד והיה עליהן להתכונן לקראת החיים החדשים – שידוכין, אירוסין

ד"ר חביב לוי נמנה על אישיה המרכזיים של יהדות איראן במאה ה-20. בצד עיסוקיו ברפואה בלט כמנהיג בקרב יהודי איראן וניהל את מחלקת העלייה של ההסתדרות הציונית באיראן. ד"ר לוי השקיע עשרות שנים בחקר תולדות יהודי איראן ובכתיבת ספרו 'תאריכ'י יהוד-י איראן' (תולדות יהודי איראן). 3 כרכים בלשון הפרסית (1960-1956). הספר תורגם לאנגלית (1991).

בלימודיי באוניברסיטה ביקשתי לכתוב עבודה סמינריונית על יהדי אפגניסטן מבלי לדעת למה אני מכניס את ראשי. הפרופסור המכובד שלי, ששמו שמור במערכת, אמר לי: בן-ציון, עזוב את אפגניסטן. אנחנו לא יודעים עליה דבר וחצי דבר. אין עליה חומר. קח לך תעודה מאיטליה וכתוב על אחת הקהילות שם. יש מספיק חומר ביבליוגראפי על איטליה. על אפגניסטן לא נכתב דבר ולא תמצא דבר. אודה ואתוודה,

דברי ברכה - משפחת מיראז' דבר נציגת קרן מיראז' בישראל - עדי בובליל בני חסות ללא חסות - אליעזר (גייזי) צפריר יהודים באיראן - סקירה היסטורית - דיוויד ניסן העליות מאיראן לישראל - אורלי רחימיאן אספהאן 1. קליעי רובים בדרך אל הגבול - קובי שאוליאן 2. מ"בהשטייה" לישראל - אילנה בר לב (גוליאן) 3. הלחם שהציל אותי - נורי 4. מאיראן לאנתפאדה - רושאן מנזור

19:00 התכנסות וכיבוד 19:15 ברכות: נציג המשרד לאזרחים ותיקים נציג יד יצחק בן צבי נציגת קרן מיראז' - ישראל 19:30 בן ציון יהושע- מקומה של האישה היהודייה במרחב האיראני 20:00 סופיה קיקוב ולהקתה- קטע מוסיקלי- שירת הנשים של יהודי בוכרה

גדולי המשוררים בשירה הפרסית המיסטית ג'אמי – נור אלדין עבד אלרחמן ג'אמי נולד בג'אם-פ'ירוז-קוּה, מזרחית להראת שבאפגניסטן בשנת 1414. משורר ותיאולוג צופי. בג'אם נתגלה בית קברות יהודי מהמאה ה-13-12. ג'אמי חי ומת בעיר הראת, שהייתה בזמנו מרכז התרבות הפרסית, שם היה בקשרי ידידות עם המשורר עלי-שיר נַוָאִי (כיום הוא המשורר הלאומי של אוזבקיסטן) שהסדיר לו פטרונות שאפשרה לו ליצור. בין יצירותיו 'יוסף וזוליכ'א', 'לילי ומג'נון' וספר

מראשוני תלמידי כי"ח, שנוסד באיספהאן בשנת 1901. שלט בפרסית, צרפתית, עברית ורוסית. אחיו מאיר, שעסק במסחר ברַשת, נרצח ורכושו נשדד. גם ציון הותקף לא אחת ורק בנס ניצלו חייו. ציון נתמנה במשרות בכירות בממשל האיראני ושימש מתורגמן, מורה לצרפתית ואיש מינהל בשירותם של מומחים זרים ודיפלומטים. עשה חיל כסוחר וכתעשיין בענף הטקסטיל. עמד בראש ההסתדרות הציונית והקק"ל באיספהאן וגייס תרומות לבית-חולים 'משגב לדך' ולפליטי חברון במאורעות תרפ"ט. פעל בהתנדבות ב'מוסד לעליה