Zamora (Spanish pronunciation: [θaˈmoɾa]) is a city in Castile and León, Spain, the capital of the province of Zamora. It lies on a rocky hill in the northwest, near the frontier with Portugal and crossed by the Duero river, which is some 50 kilometres (31 mi) downstream as it reaches the Portuguese border. With its 24 characteristic Romanesque style churches of the 12th and 13th centuries it has been called a "museum of Romanesque art". Zamora is the city with the most Romanesque churches in all of Europe. The most important celebration in Zamora is the Holy Week.

משפחה יקרה, לפי בקשתכם אני מצרף את מועדי הפטירה של קרובי משפחתנו עד כמה שידיי השיגו. כל הנפטרים נקברו בהר המנוחות בירושלים. אנא רשמו לפניכם. תתקנו אם נפלה טעות. תבורכו משמיים אם תוכלו להוסיף לרשימה את תאריכי הפטירה החסרים. רשמו לפניכם: סבנו רפאל יהושע רז בן חנה נפטר בכ״ה בניסן תשי״ז. סבתנו בכורה יוכבד בת סעדה נפטרה בח׳ באדר א תשכ״ה. שרה בת בכורה יוכבד נפטרה בה באב תשנ״ט מישאל אגז'ן שמעון בן שרה, ז' באלול

אהרן אחי היקר, פשוט לא יאמן – כבר מלאו 15 שנים לפטירתך. אם היית אתנו היום עם החיוך המלבב שלך היית מסתכל עלינו ממרומי 95 שנות חייך. אני אחיך הצעיר, שכל כך אהבת להעניק לו שעון של נשיכה על היד הילדותית שלו, כבר הגעתי לגבורות ובשנה האחרונה גם זכיתי להיות סבא רבא.

כפיר היקר, הוריך, משפחתך וחבריך נפרדים ממך לנצח. החיוך שלך, הקול שלך, האור שבעיניך, יישארו איתנו כזיכרון בלתי נשכח. ילד היית וכבר חלמת על מסע באפריקה. חלום שמתאים כל כך למי ששמו כפיר. ביקשת להישיר מבט עם הטבע שברא אלוהים. מפגש של כפירים באפריקה. נסעת עם חבריך ברכב אש ועלית בסערה השמימה. נעמי שמר שרה לך: מראשי המכתשים ומעבר לחומת החולות

רפאל בני, אהוב לבי, הי"ו מניסיוני אני יכול להעיד, ששישים הוא גיל נפלא, שבו נפתח עולם חדש. זה הזמן המתאים להיזכר בשעות היפות שחלפו ולצפות לשעות היפות הבאות לטובה. החיים הם מה שאנו עושים מהם. בשמה של אימא עליה השלום ובשמי אני מאחל לך מכל הלב בריאות ואושר, הגשמת חלומות ישנים, צמיחה ויצירה חדשה. תזכו לראות בשמחותיהם של ילדיכם וליהנות מהמשפחה, הילדים והנכדים ובעזרת השם גם מהנינים.

חלפו שלושים יום מאז לכתך מעימנו. עברנו יחד את יום ההלוויה, שהוא יום הכאב המרוכז, עברנו את שבוע האבל שבו ישבנו יחד ועשינו חשבון נפש עם המאות שבאו לנחם, והעלינו זכרונות מן השעות היפות שלך עימנו וגם את רגעי העצב. השיג והשיח בינינו חשף את אישיותך, את רוחב לבך, את מסירותך ואהבתך כבן, כאח, כבעל, כאב וכסב. היית חבר לכול. איש קשוב ומתעניין שאיכפת לו. איש שמנסה לעזור. בחייך גרמת אושר לרבים. בימי השבעה העלינו את הצער על התקופה האחרונה בחייך, שבה ידעת מכאוב וניתוק. בימים קשים אלה גם נחשפנו זה לזה והתקרבנו זה לזה. חלפו שלושים ימים של זיכרון מתמשך, של תקשורת איתך דרך 'קדיש' ו'אשכבה'.

לעלמה, שירה ואבישי לאלה ויואל ליובל ליערה אהובי לבי, המילה 'נאורות' במובן של השכלה ותרבות, בעברית ובשפות אחרות, שאובה מהמילה 'אור'. מול נרות החנוכה, המאירים פינות נסתרות בתוכנו, נוסך בנו תקוה שירו של נתן יונתן: ובליל סער מאוחר, כשרעמים נופלים בחשכה

בנצי ג'ון לגבי השלמות פערים בשושלת: אלעזר ואסתר יהושע וחנה נולדו להם יוכבד, נוריאל , רחל, רפאל.[ יהושע נרצח בזמן הריונה של חנה על רפאל] יוכבד (רז) – אחות אבי רפאל + שלמה (יזדי) נולדו להם: 1. נחונום מזל + חתן ממשפחת גול 2. משה + לאה 3. מרדכי + רבקה – האם אלה משפחת שרון? לשעבר יזדי?

החכם באדם אומר בספר קוהלת "טוב שם משמן טוב ויום המוות מיום היוולדו". אחי היקר אהרן אתה הולך לבית עולמך כשמעשי ידיך מדברים בעדך. אוהב אדם היית. החיוך היה הסמל המסחרי שלך. לי אישית היית ותישאר אח אוהב. פער השנים בינינו הפך אותך לסמל. בילדותי המוקדמת – קודם שנישאת והולדת את ילדיך שיחיו – אני בן הזקונים במשפחה הייתי ילד השעשועים, שאותו פינקת ועליו הרעפת מתנות. כל שיר ששרת, כל ביטוי מלא הומור שהשתמשת בו באותם ימים נחרטו בזכרוני. אתה היית דוגמה וסמל לאח גדול שרוצים להיות כמוהו לכשנגדל, שממנו לומדים איך מתגלחים, איך משפשפים שיניים, איך

בעיצומה של ההפגזה על ירושלים במלחמת העצמאות נפל פגז בפתח חנותו של אבא. הפגז הרג ופצע כמה נשים שעמדו בתור ללחם. הגברים הצעירים יצאו למלחמה והמבוגרים יותר גויסו לעבודות ביצורים ולהגנה אזרחית (הג"א). בירושלים הנצורה קיבל כל תושב 170 גרם לחם ליום. אבא הלך למאפיית 'ברמן' בשעת בוקר מוקדמת קנה כמה עשרות כיכרות לחם שחור הקרוי בפינו 'לחם ברמן' – כיכר עגולה בגודל של חריץ גבינה – מבחוץ כרום קשיח ובתוך הכיכר בצק אפוי ורך. הדרכים היו ברובן חסומות

סגירת מעגל עם אבי רפאל יהושע-רז ואמי בכורה יוכבד ז"ל שהיו שמשים בבית הכנסת אליהו הנביא באלכסנדריה במלחמת העולם הראשונה החלום שלי היה להגיע פעם לבית הכנסת 'אליהו הנביא' באלכסנדריה ולסגור מעגל עם הוריי. בית הכנסת השוכן ברחוב דניאל הנביא (Nabi Daniel street) היה בית כנסת מרכזי של הקהילה באלכסנדריה. בימי מלחמת העולם הראשונה גלו הוריי לאלכסנדריה עם בתם שרה ועבדו לפרנסתם כשמשים בבית כנסת זה. הם סיפרו שהיה בו אפילו עוגב. כנראה שהמנגנים בשבתות היו לא יהודים. בית-הכנסת נוסד בשנת 1354 ונחרב בהוראת נפוליאון שכבש את אלכסנדריה בשנת 1798 (שלט בה עד 1801). בית-כנסת 'אליהו הנביא' נבנה מחדש בין השנים 1848–1850.

אבא המספר אני הולך לעשות היום משהו נוראי. וידוי בפומבי איך אני הצבר הישראלי התביישתי מאבא שלי, שהיה נערץ ביותר בקרב דוברי פרסית. כשאבא שלי עמד על בימת האבן בשכונת הבוכרים בשבת וריתק 100 דוברי פרסית אני ברחתי קילומטר מזרחה ושני קילומטר צפונה, שחלילה לא יזהו שאני הבן של מולא רפאל מספר הסיפורים. כל שבת בין מנחה למעריב הגיעו עשרות רבות וחיכו לאבא מספר הסיפורים. כשהגיע, איש גבוה, מזוקן עם כרס ענקית, שמעוררת יראת כבוד ובכיס של החזיה הגברית שלו היה שעון כיס בשרשרת.

היום מלאו אחד-עשר חודש מאז לכתך מעימנו. הותרת אותנו עם געגועים וזכרונות. כל מי שהכיר אותך ידע לספר על רוחב ליבך. אוהב אדם ואוהב משפחה היית. החיוך היה הסמל המסחרי שלך. אתה היית בעיני סמל לאב אוהב, לבעל מסור, לסב המקרין חום על סביבתו. סמל לאח. לא חלף יום מבלי שהתעניינת מה קורה אצל כל אחד מבני המשפחה. היית שותף מלא לשמחה ולעצב של כל אחד מאיתנו. אף שחלפו עשרות רבות של שנים מאז פטירתם של אבא ואימא, לא שכחת אותם לרגע ומידי שנה הקפדת על קיום אזכרה מכוב

לבן-ציון יהושע נכדי היקר הי"ו ולמשפחה האהובה יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ. יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ. יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם. וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרְכֵם. ברכות לבביות במלאות לך שלושים שנה. מאחל בריאות איתנה לך ולמשפחתך. בשנים האלה הספקת לעשות הרבה ולהקים בית נאמן בישראל עם משפחה למופת