עמק פרגאנה נמצא באותו קו רוחב של בייג'ינג ודרום איטליה. עמק פרגאנה נמצא בעמק הרי טיֶן שן והוא מתחלק מבחינה מדינית בין המדינות אוזבקיסתאן, תאג'יקיסטאן וקירגיזיה. כולן מדינות מוסלמיות סוניות בחבר המדינות. שטחו של נווה המדבר הקרוי עמק פרגאנה הוא 22,000 קמ"ר כשטחה של מדינת ישראל. היא מתנשאת מעל פני הים – 320 מטר במערב ו1,000 מטרים במזרח. מראה לו כקערה שטוחה שסביבה רכסי הרים – רכס הרי טיֶן מצפונה והרי ALAY ופמיר בדרומה. עמק פרגאנה הוא שקע טקטוני – כגון רעידות אדמה, התפרצות הרי געש ועוד –

באמצע שנות השישים של המאה הי"ט פתחו הרוסים במלחמה נגד שלוש מלכויות באסיה התיכונה: קוקנד, ח'יווה ובוכארה. בעקבות המלחמה סיפחה האימפריה הרוסית שטחים נרחבים והקימה בתחומה חבל חדש - ת'רכסתאן, שעיר בירתו בתאשכנזת. בתחילת שנות השבעים היתה תורכסתאן מחולקת למחוזות: סירדריא וסמרקנד.

בוכרה נזכרת לראשונה בשנת 630 לספירה על ידי הצליין הסיני HSIN-TSANG. הוא קורא לעיר בשם POO HO. שמה הקדום היה ג'מקנט. מקור השם 'בוכרה' מסנסקריטית – שפה הודית עתיקה – VI-HARA – הנסתרת מן העולם. המונגולים שיבשו את השם ל'בו-כאר'. בוכרה ובקעת נהר הזרפשאן היו ידועות עד התקופה המוסלמית בשם 'סוגדיאנה'. סוגדיאנה הייתה חלק מממלכת באקטריה שהשתרעה בין שני הנהרות האדירים – אמו דאריה וסיר דאריה. המונח 'מעבר לנהר' בטעות מיוחס לפרת ולחידקל. במקורות הקדומים זאת

מהי דרך לבנה – אוק יול ? מפקד חטיבת הטנקים היה איש של כבוד – אנשי פנפילוב סגירת מעגל עם סבא בדושנבה בתג'יקיסטן ונתנה תוקף – ר' אמנון ממגנצא - מיינץ – המאה ה-11 ר' אפרים מבונא - בון. מיהם היהודים של מרכז אסיה – משולש ההישרדות: הנדידה בין איראן-אפגניסטן-בוכארה.

"רק מעט ידוע בעולם על הקהילות היהודיות של מרכז אסיה, ואנחנו מחפשים דרכים למלא את החסר, למען חוקרי ההיסטוריה של העם היהודי... כוונת מסע זה היא לימוד מקרוב של ההיסטוריה והתרבות של אותן קהילות, הממשיכות מסורת מפוארת בת אלפי שנים...", כתב מנהל בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי דאז פרופ' ישראל שצמן בכתב השליחות למסע הצלה של אוצרות הרוח היהודיים בקרב הקהילות באוזבקיסטן, שאותן הכרתי היטב בשנות שרותי בשליחות ממלכתית (1994-1992)1. נלווה אליי למסע מר ציון שורר, מנהל הקטלוג העברי בבית הספרים הלאומי. הוטל עלינו לבדוק את

AZIZAM CHI KARDAM KE-RANJIDI AZ MAN? 'AZIZAM CHI KARDAM KE-RANJIDI AZ MAN? BE-KHODO-I BEDONAM GUNOH-I KHUDAM-RO BE-KHODO-I BEDONAM GUNOH-I KHUDAM-RO

במארס 1933 החלה מנוסה המונית של יהודים מערי בוכארה לפרס ולאפגניסטן. מצבם של הפליטים באפגניסטן היה קשה יותר. השלטון היה אנטי יהודי והפליטים חיו תחת איום של גירוש חזרה לברית המועצות. האפשרות היחידה שעמדה להם היא לקבל סרטיפיקטים ולעלות לארץ ישראל שהייתה תחת המנדט הבריטי. מספר הבורחים מוערך בין 2000 ל4000. רבים מתו בדרך, חלקם הוחזרו לברית המועצות, הושלכו לכלא. לאחר סבל מתמשך רובם הגיעו לארץ ישראל. יהודי אפגניסטן עזרו ככל יכולתם לפליטים: 1. עזרו להם להיטמע באוכלוסייה המקומית על ידי החלפת הלבוש, חבישת כובע מיוחד וגידול זקן; 2. באמצעות שוחד השיגו לפליטים דרכונים אפגניים ופיזרו אותם בקהילות היהודיות באפגניסטן כדי שלא יתבלטו כזרים. הם הועסקו כמלמדי תינוקות, שחטים וחזנים, בעלי חנויות ורוכלים

The story of Amnon and Tamar translated by Shimon Hacham who added to the book romantic poems. Bukhara Jews named their children Amnon and Tamar, which were also passed down from generation to generation

משתמו השאלות הכריזו על 'ישיבה' והוזמנתי לקרוא ב'זוהר' ולומר דרשה לעילוי נשמת הנפטר שאותו לא הכרתי. סיימתי בתפילת ערבית. הקלאנתר אירח אותי בביתו בכבוד מלכים כמנהג היהודים הבוכרים. הוא מהנדס אמיד. בחצר ביתו ('חוולי') המרווח היו ארבע מכוניות אחת לכל אחד מבני ביתו. החצר רחבת ידיים וסביבה מגורים גם לדור השני והשלישי. בחצר עצי פרי שונים ורפת. פעם היו כאן גם עזים וכבשים. ליד החלון הבחנתי בעץ אשוח מקושט והבעתי את פליאתי. הקלאנתר הסביר כי בביתו מבדילים בין יופיו של עץ האשוח לבין החג הנוצרי. בלחש הסביר שזה גם רצון אשתו וכלתו הפרבוסלביות. הוא ציין שאשתו וכלתו נוהגות בקפידה רבה בענייני יהדות: הן מכשירות בשר ומדליקות נרות

מהרי פאמיר להרי הקווקז מסע במרכז אסיה והקווקז מארמון האמיר בבוכרה ועד לים הכוזרים מרכז אסיה: אוזבקיסטן, קירגיסטן , קזחסטן, טג'יקיסטן, טורקמניסטן הקווקז: גיאורגיה, ארמניה ואזרבייג'ן ארמונות מלכים ונופים קסומים על דרך המשי מרכז אסיה: אוזבקיסטן, קירגיסטן , קזחסטן, טג'יקיסטן, טורקמניסטן הקווקז: גיאורגיה, ארמניה ואזרבייג'ן מנאות המדבר של מרכז אסיה להרי הקווקז

יהודי בוכרה היו פזורים ברפובליקות האוזבקית, התאג'יקית, הטורקמנית, הקירגיזית והקזאחית. המרכז היהודי-בוכרי הגדול ביותר היה באוזבקיסטאן בערים בוכרה, סמרקנד וטשקנט. מדובר ביהודים שלא רק חיו בעיר בוכרה אלא חיו באמירות הבוכרית ששלטה באזור רחב-ידיים עד לכיבוש הצארי-הרוסי של מרכז אסיה. תחומי שליטתו של האמיר הצטמצמו והוא נעשה וסל של הצאר הרוסי. המסורת היהודית-בוכרית מייחסת אותם לגולי בית ראשון בשנת 586 לפני הספירה, שהגיעו מפרס לבוכרה. אכן, שפת דיבורם של היהודים הבוכרים הוא ניב פרסי. בנימין מטודלה מדווח במאה ה12 על קהילת סמרקנד ובה כ50,000 יהודים. ספק אם בנימין מטודלה הגיע לאזור או ניזון משמועות. המספר מוגזם מאוד. בחיווה הוא מצא 8,000 יהודים. מספר מופלג מאוד. הוא מספר על הקשר בין יהודי האזור לראש הגולה בבבל. יהודים אלה ישבו על דרך המשי ותיווכו בין מזרח למערב – בין סין לארץ הכוזרים, לקווקז, לאירופה ועד לספרד ומרוקו הגיעו.

המשטר הקומוניסטי שם קץ ל'תור הזהב' בחייהם של היהודים הבוכרים בתחומי הרוח והכלכלה והם נאלצו לפתח חיים יהודיים בתוך עולם של מורא ופחד. הכלכלה שהם היו אדוניה נשמטה מידם והפולחן הדתי ולימוד התורה כבר לא היו גלויים כמקודם, אלא הצטמצמו וירדו למחתרת. הדת היהודית הלאומית הייתה לדת משפחתית המושתתת על המסורת.

אמירות בוכרה במרכז אסיה התקיימה בין השנים 1920-1785. היא שלטה בשטח שכבשה בין הנהרות אמו-דאריה לסיר-דאריה, המוכרת בשמה העתיק טרנסאוקסניה (Mawarannahr-מעבר לנהר), או טוראן. הטריטוריה השתרעה לאורך האפיק של נהר הזרפשאן והמרכזים העירוניים של האמירות היו הערים סמרקנד והבירה בוכרה. האמירות עמדה בעימותים מתמשכים עם החאנות של חיווה בנווה המדבר של ח'ורזם (Khwarezm) ושל החאנות של קוקנד בעמק פרגאנה.

מי שלא טס במטוס אזרחי בעיצומה של מלחמה לא חווה פחד מימיו ולא חווה את חוויית המוות ההולך וקרב במטוס העלול להיפגע ולהתרסק בכל רגע. קולות נפץ הרעידו את המטוס. כדורים נותבים שיגרו בשמי הלילה מחרוזות של אש. יציאות ונפילות של פגזי מרגמות, תותחים, קטיושות וטילים מסוגים שונים. עיר במלחמת אזרחים. מאה וחמישים נוסעים מבוהלים בטיסת 'אירופלוט' ממוסקבה לדושנבה בירת טג'יקיסטן. יש

ערב מיוחד זה, שבו יסופר על ספרה היפה והמושקע של ד"ר עירית אמינוף 'מאה שלושים ושבעה פתגמים מבוכרה היפה', מוקדש בראש וראשונה לאיש יקר ואהוב, בעל האכסניה המפוארת הזאת וידיד אישי ד"ר שלמה חיזק זכר צדיק לברכה. – שלמה חברנו, שהלך מאתנו בטרם עת. שלמה חיזק היה איש חזון ואיש מעשה. אהבתו למדינת ישראל ולעם היהודי לדורותיו חוללה פלאים. הוא הנחיל את המורשת היהודית והישראלית בקרב המונים שלא מבני ברית. שלמה חיזק ניהל את מרכז עמ"י בירושלים - מרכז ללימודי מקרא ועם ישראל ושימש כנשיאה.

רבים היו האמידים בקרב יהודי בוכרה. הם עסקו בסחר כותנה, פרוונות, בנקאות וייבוא וייצוא ואף הצהליחו לפתח תעשייה. המהפכה הבולשביקית פגעה בהם קשות. הם נותקו מארץ-ישראל, שבה ייסדו את שכונת הבוכרים המפוארת באותם ימים. הם נאלצו לחסל את עסקיהם ולהסתיר את רכושם לאחר שהמשטר הסובייטי ניסה לאתר את הרכוש ולהשתלט עליו. היהודים נאלצו לצאת לחיי עבודה בחקלאות, בתעשייה ובמכרות – עבודות שהיו רחוקות מהם. הכלכלה החדשה של לנין (NEP) בשנות השלושים הבטיחה לזמן מה סחר חופשי. היא גרמה לכך

Fergana or Farghana (Uzbek: Farg'ona [Фарғона], Russian: Фергана, Tajik: Фарғона) is a city (1999 population: 182,800), the capital of Fergana Province in eastern Uzbekistan, at the southern edge of the Fergana Valley in southern Central Asia, cutting across the borders of Kyrgyzstan, Tajikistan, and Uzbekistan. Fergana is about 420 km east of Tashkent, and about 75 km west of Andijan. It is located at 40°23′11, N°71′47.

The Sumalak is a widespread tradition among the Turkic tribes of Central Asia. This is the delicacy eaten on the Nowruz holiday, heralding the beginning of spring. The philologist Mahmoud Kashkari, who lived in the 15th century, explained that 'suma' means sprouted wheat and is of Turkish origin. The wheat is soaked in water until it germinates. After that, it is dried and bread is made from it. The bread is eaten with food

נולד בעיר בוכרה בשנת 1843. נינו של השד"ר הצפתי יוסף ממן. אביו ר' אליהו ב"ר רחמים היה בעל אמצעים שדאג להקנות לבנו חינוך רחב ככל האפשר. רבי שמעון חכם, אמנם התפרנס ממסחר. אך כאביו שקד גם הוא להקנות תורה לבני עניים, וייסד תלמודי תורה לעניים. לרבי שמעון חכם היו שנים עשר ילדים, אך עשרה מהם מתו בעודם קטנים. ב-1890 עלה ארצה והשתקע בירושלים. הוא הצטרף לחברת "חובבי ציון" שפעלה בקרב יהודי בוכרה. כעבור תקופה חזר לבוכרה כדי לחסל עסקים שנותרו לו שם. בזמן זה נפטרה אשתו בירושלים. לאחר חזרתו ארצה נפטר גם בנו היחיד, פנחס בגיל 18 בלבד, ומאז התמסר רבי שמעון חכם לכתיבה ותרגום. בין 32 ספריו נמצא תרגום

שכונות ירושלים בתקופה העות'מאנית ובתקופת המנדט הבריטי זכו לאזכורים לא מעטים בספרות העברית. במבוא לשכונות ירושלים כותב ש"י עגנון בספרו 'תמול שלשום' (עמ' 200): "יושבת לה ירושלים כנשר הנושא גוזליו על כנפיו. יש שכונות מיוחדות לאשכנזים ויש שכונות מיוחדות לספרדים. ויש מהן שאשכנזים וספרדים דרים בהן כאחד. יש מהן שיושביהן תימנים או גרוזים או מערבים (מרוקאים) או פרסים, ויש מהן שכמה עדות יושבות בהן כאחד. יש מהן שבעוונותינו יצאו מידי ישראל, ויש שמחמת קטנותן נשתבש שם שקראו להן. ואין לך כל שכונה ושכונה שאין בה בית כנסת, ויש שהעמידו כמה בתי

אוזבקי כי ימות יולי חודש חם, הטמפרטורה שירדה בחורף למינוס 20 מעפילה עכשיו עד ל45-50 מעלות. ילד אוזבקי שביקש לקרר את עצמו, נכנס לאגם מלאכותי בטשקנט וטבע למוות. כל השכונה האוזבקית התאבלה על מותו של הילד בקול דממה דקה. משעות הבוקר הגיעו המונים, קרובים ורחוקים, לא דיברו ולא ניחמו.

הדלתא של הנהר הצהוב - הבירה הקדומה של סין צ'אנג אן, כיום שיאן. דרך מדבר גובי – מדבר החול - שגודלו מיליון ורבע קמ"ר ורובו בתוך מונגוליה.. הדרך מתפצלת – בדרום עברה את הודו ואפגניסטן ועלתה צפונה. הנתיב הצפוני הגיע לקאשגאר- קוקנד – בוכרה סמרקנד – איראן – עיראק – סוריה – לבנון עד נמלי צור וצידון. היא שוב מתפצלת ומסלול אחר עבר את הקווקז – הקיף את הים הכספי והים השחור

עמק פרגאנה נמצא באותו קו רוחב של בייג'ינג ודרום איטליה. עמק פרגאנה נמצא בעמק הרי טיֶן שן והוא מתחלק מבחינה מדינית בין המדינות אוזבקיסתאן, תאג'יקיסטאן וקירגיזיה. כולן מדינות מוסלמיות סוניות בחבר המדינות. שטחו של נווה המדבר הקרוי עמק פרגאנה הוא 22,000 קמ"ר כשטחה של מדינת ישראל. היא מתנשאת מעל פני הים – 320 מטר במערב ו1,000 מטרים במזרח. מראה לו כקערה שטוחה שסביבה רכסי הרים – רכס הרי טיֶן מצפונה והרי ALAY ופמיר בדרומה. עמק פרגאנה הוא שקע טקטוני – כגון רעידות אדמה, התפרצות הרי געש ועוד – המוקף ברכסים של הרי צ'אטקאל, קוּראמה ופרגנה בצפון; אלאי וטורקסטאן – בדרום, שפסגותיהם

מי שלא חווה את חוויית המוות ההולך וקרב ממטוס העלול ליפול ולהתרסק, לא חווה פחד מהו. מאה וחמישים נוסעים מבוהלים בטיסת 'אירופלוט' ממוסקבה לדושנבּה בירת טג'יקיסטן. יש שנאלמו דום בפנים ירוקות. יש שעצמו עיניהם ונשימתם נעתקה כמקבלים עליהם את הדין. יש שהביטו דרך האשנבים של המטוס – התמונה שנתגלתה לא בישרה טובות – מטוס באוויר ויורים עליו אש מרגמות, תותחים, קטיושות וטילים מסוגים שונים. יציאות ונפילות של פגזים. כדורים נותבים מאירים את שמי הלילה. פגזים קרובים מרעידים את המטוס. בהלה אוחזת את נוסעי המטוס – כמה נוסעים זועקים הברות חסרות

המטייל במרחבים האין סופיים של מרכז אסיה והקווקז חש כי הזמן עמד מלכת. פרשים, לוחמים וכובשי עולם חיו במחוזות האלה. אזור של צבעים, ריחות וטעמים. אקזוטיקה על מגוון פניה. בוכרה היפה, סמרקנד הקסומה וחיווה הבלתי נשכחת, שפניהן כמראה השטיחים, רקמות ה'סוזני' המסורתיות והקרמיקה בגוון טורקיז בת מאות שנים ולצידם נופים קסומים, אגמים

כל מלחמה אינה אלא מעשה רצח של אחים על-ידי אחים)זאב ז'בוטינסקי(א מי שלא טס במטוס אזרחי בעיצומה של מלחמה לא חווה פחד מימיו ולא חווה את חוויית המוות ההולך וקרב במטוס העלול להיפגע ולהתרסק בכל רגע. קולות נפץ הרעידו את המטוס. כדורים נותבים שיגרו בשמי הלילה מחרוזות של אש.

"רק מעט ידוע בעולם על הקהילות היהודיות של מרכז אסיה, ואנחנו מחפשים דרכים למלא את החסר, למען חוקרי ההיסטוריה של העם היהודי... כוונת מסע זה היא לימוד מקרוב של ההיסטוריה והתרבות של אותן קהילות, הממשיכות מסורת מפוארת בת אלפי שנים...", כתב מנהל בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי דאז פרופ' ישראל שצמן בכתב השליחות למסע הצלה של אוצרות הרוח היהודיים בקרב הקהילות באוזבקיסטן, שאותן הכרתי היטב

המשטר הקומוניסטי שם קץ ל'תור הזהב' בחייהם של היהודים הבוכרים בתחומי הרוח והכלכלה והם נאלצו לפתח חיים יהודיים בתוך עולם של מורא ופחד. הכלכלה שהם היו אדוניה נשמטה מידם והפולחן הדתי ולימוד התורה כבר לא היו גלויים כמקודם, אלא הצטמצמו וירדו למחתרת. הדת היהודית הלאומית הייתה לדת משפחתית המושתתת על המסורת.

אמרות פתגמים ומטבעות לשון במרכז אסיה פורסם: 05/17/2012 - 15:15 לקט אמרות פתגמים ומטבעות לשון במרכז אסיה המהווים את דברי ההגות והחכמה במסורות של מרכז אסיה, מסורות אלו קרובות אלינו אך גם אך גם שונות כל כך. מלקט זה ניתן ללמוד רבות על הלכי הרוח והחשבה שאפיינו את העמים במרכזה של יבשת אסיה.

כתובה מימי הזוהר כתובה על קלף מעור צבי. בוכרה, יום רביעי בשבת, ב' בניסן תרמ"ח (14 במארס 1888). החתן: ציון בן דוד [בחתימה הוסיף: 'סופר בבלי'] הכלה: מרים בת מו' סולימאן. עדים: צעיר יעקב שו"ב [שוחט ובודק] ס"ט [סימנא טבא]; צעיר משה הכהן בן מלה הכהן. האם התוספת בחתימתו: 'סופר בבלי' מצביעה על שורשיו וזאת משום הנוסח המיוחד בראש הכתובה המאזכר את 'ראש הישיבה של גולה' וזהו נוסח הפתיח: בנהורא טבא ובסימנא מעליא אורה וצהלה יהא סימן טוב וסימן גאולה לחתן ולכלה ולעדת הסגולה ולאדוננו ראש הישיבה של גולה בנין ומצליחין אמן סלה.

מי שלא חווה את חוויית המוות ההולך וקרב ממטוס העלול ליפול ולהתרסק, לא חווה פחד מהו. השנה 1992. מטוס חברת 'אירופלוט' בדרכו ממוסקבה לדושנבה שבטג'יקיסטן. עיר במלחמת אזרחים עקובה מדם. מאה וחמישים נוסעים מפוחדים עד מוות מביטים דרך האשנבים אל העיר הנמצאת במלחמה. כדורים נותבים מאירים את שמי הלילה ומחמיצים כפסע את גוף המטוס. ממעוף הציפור ניתן להבחין ביציאות ונפילות של פגזי תותח ומרגמה. קטיושות וטילי 'גראד' יוצאים בסערת אש ומחריבים עולם שלם. פגז חולף מרעיד את המטוס. בהלה אוחזת בנוסעים. כמה מהם זועקים הברות חסרות משמעות.

ההקלות שניתנו ברוסיה הצארית לסוחרים היהודיים מבוכרה סייעו להתפשטות הדעה כי מצב היהודים בממלכה הרוסית טוב יותר ממצבם באמירות הבוכרית. כאשר כבש הצאר את מרכז אסיה בשנים 1884-1864, קידמו היהודים בברכה את בואם של הרוסים ואפילו סייעו להם. אמירות בוכרה היתה לווסל של רוסיה הצארית, וחלקים גדולים משטחה של האמירות עברו לשליטה רוסית ונכללו בחבל טורקסטן.

טשקנט היא בירת הרפובליקה של אוזבקיסטן. גרים בה כיום כ-2.5 מיליון תושבים. היא השישית בגודלה בין מדינות חבר העמים. העיר היא חלק מנאת מדבר – ארץ שלחין על אדמת ס פוריה, המושקה ברשת תעלות בין הנהרות היורדים מהרי טיֶן שֵן ונשפכים לאמו דאריה. העיר מחולקת לישנה, קטנה, שהייתה קיימת לפני הכיבוש הרוסי ולחדשה רחבת ידיים שהוקמה בידי הרוסים. טשקנט היא עיר התעשייה הגדולה שבמרכז אסיה. התעשייה מעבדת חלק ניכר מיבולי הכותנה של אוזבקיסטן ומהמשי המיוצר באוזבקיסטן. מצויים בה

מבט ממעוף הציפור אל עיר במלחמה – מי שלא חווה את חוויית המוות ההולך וקרב ממטוס העלול ליפול ולהתרסק, לא חווה פחד מהו. השנה 1992. מטוס חברת 'אירופלוט' בדרכו ממוסקבה לדוּשַנְבֶּה שבטג’יקיסטן. עיר במלחמת אזרחים עקובה מדם. מאה וחמישים נוסעים מפוחדים עד מוות מביטים דרך האשנבים אל העיר הנמצאת במלחמה.

בשנת 1992, זמן קצר לאחר עצמאותן של המדינות הקומוניסטיות במרכז אסיה, יצאתי לאזור בשליחות לשכת הקשר-נתיב. הפנייה הגיעה אלי בעקבות ספרי 'מנדחי ישראל באפגאניסתאן לאנוסי משהד באיראן, שיצא באותו זמן בהוצאת מוסד ביאליק. פורמאלית, מעמדי היה נספח התרבות למדינות מרכז אסיה, אך היקף התפקיד הגלוי והסמוי התרחב גם להצלת יהודים מערי מצוקה והעלאתם לארץ. במרכזים שהקמתי למדו אלפי יהודים ערב עלייתם לארץ. הם למדו עברית וקיבלו הכשרה מקצועית. לראשונה הפגשנו אלפי יהודים

בימי המשטר הקומוניסטי נערכו נישואין אזרחיים ברחבי ברית המועצות, לרבות המדינות המוסלמיות של מרכז אסיה. הנישואין נערכו במשרדי ה'זַאגְס' – המשרד הממשלתי לרישום נישואין וגירושין או שהקומיסר (או הקומיסרית) לענייני נישואין לקח חלק בטקס האזרחי שנערך ברוב עם ונתן שם את חתימתו. תמורת תשלום אגרה נמוכה בוצעו בתהליך מזורז הנישואין והגירושין.

הקווקז גירה תמיד את הדמיון, אזרביג'אן עם סיפוריהם של הכוזרים שהתגיירו והיהודים ההרריים ששמרו על המסורות המיוחדות להם. גיאורגיה היא קולכיס - ארץ גיזת הזהב במיתולוגיה היוונית, בגרוזינית: Sakartvello - ארץ של נופים מרתקים וכנסיות עתיקות בצד קהילה יהודית עתיקת יומין. ארמניה, ארץ של מנזרים עתיקי יומין, הצופה אל פני האררט וסיפור תיבת נח, ארץ שמלכיה הראשונים נמנו על בית הורדוס. מסע מרתק אל ערש התרבות האנושית. נפגוש כאן את היהדות ואת הכוזרים הבאים בשעריה, את הנצרות שעשתה דריסת רגל ראשונה במרחבי הקווקז ואת האסלאם שנבלם על-ידי הכוזרים שמנעו את התקדמותו לאירופה. ארצות על

מי שלא חווה את חוויית המוות ההולך וקרב ממטוס העלול ליפול ולהתרסק, לא חווה פחד מהו. השנה 1992. מטוס חברת 'אירופלוט' בדרכו לדושנבה שבטג’יקיסטן. עיר במלחמת אזרחים עקובה מדם. מאה וחמישים נוסעים מפוחדים עד מוות מביטים דרך האשנבים אל העיר הנמצאת במלחמה. כדורים נותבים מאירים את שמי הלילה ומחמיצים כפסע את גוף המטוס. ממעוף הציפור ניתן להבחין ביציאות ונפילות של פגזי תותח ומרגמה. קטיושות

האמירות של בוכרה – פרוטקטורט של האימפריה הרוסית (1920-1785); השושלת השאיבנידית (Shaibani) – 1739-1539; השושלת הג'אנידית (Janid) האסטרח'נית (Astrahkan) – 1739-1539; השושלת המנע'יתית (Manghid) - 1920-1740. מן הכיבוש הרוסי ועד לכיבוש הסובייטי (1865 – 1920) יהודים בוכרים במרכז אסיה – היהודים בבוכרה – אגדה ותעודה; לתולדות היהודים; ה'צָ'לָה - יהודים בוכרים שאוסלמו; תשתית רוחנית ויצירתית במאות 18-17; הכיבוש הצארי של מרכז אסיה (אמצע המאה

מספר המאמינים באסלאם מתקרב כיום ל800- מיליון וי ש אומרים שכבר הגיע למיליארד. תרומה משמעותית למספר הזה תורמות לא רק מדינות המזרח התיכון אלא בעיקר מדינות מרכז אסיה ומזרחה - פקיסטאן, הודו, אינדונזיה, מלזיה, סין, הקווקז, מרכז אסיה הסובייטית וכמובן איראן ואפגאניסטאן. המיסיון האסלאמי הצליח באפריקה הרבה יותר מאשר המיסיון הנוצרי שם.

"רק מעט ידוע בעולם על הקהילות היהודיות של מרכז אסיה, ואנחנו מחפשים דרכים למלא את החסר, למען חוקרי ההיסטוריה של העם היהודי... כוונת מסע זה היא לימוד מקרוב של ההיסטוריה והתרבות של אותן קהילות, הממשיכות מסורת מפוארת בת אלפי שנים...", כתב מנהל בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי דאז פרופ' ישראל שצמן בכתב השליחות למסע הצלה של אוצרות הרוח היהודיים בקרב הקהילות באוזבקיסטאן, שאותן הכרתי היטב

בוכרה היא מחוז ברפובליקה של אוזבקיסטן. שטחו של המחוז כ127,000 קמ"ר. אוכלוסייתו מונה למעלה מרבע מיליון תושבים. בוכרה נזכרת לראשונה בשנת 630 לספירה על ידי הצליין הסיני HSIN-TSANG. הוא קורא לעיר בשם POO HO. שמה הקדום היה ג'מקנט. מקור השם 'בוכרה' מסנסקריטית – שפה הודית עתיקה – VI-HARA – הנסתרת מן העולם. המונגולים שיבשו את השם

אוזבקיסטן - מדינה צעירה, שקמה עם קריסתה של ברית המועצות. מורשתה המפוארת עתיקה בהרבה מגילה כמדינה. כאן עברה דרך המשי, בה הובילו את שכיות החמדה של סין לאירופה. בעת מסע הכיבושים של ג'ינגס חאן, הפכה אוזבקיסטן למרכז חשוב לעמים התורכו- מונגוליים. מנהיג אחר - טימור לנג – יצר במאה הארבע עשרה אימפריה אדירה שבירתה סמרקנד. אוזבקיסטן משלבת בתוכה את מורשתם של השבטים התורכיים והמונגוליים ותרבות האיסלם, הודו ופרס. בערי אוזבקיסטן נוכל לראות את המבנים המרשימים שנבנו במאות הקודמות- המסגדים, בתי המדרש, בתי המרחץ, החומות, המינארטים ואת תושבי המקום השומרים על מסורת אבות.

המסורת היהודית-בוכרית מייחסת אותם לגולי בית ראשון בשנת 586 לפני הספירה, שהגיעו לבבל ומשם לפרס וממנה לבוכרה. לשונם של היהודים הבוכרים היא ניב פרסי. בנימין מטודלה (מאה 12) כותב בספר המסעות שלו: "ומשם שבע[ה] ימים לגזנה העיר הגדולה שעל נהר גוזן ובה כמו פ' אלף מישראל. ואותה העיר ארץ סחורה ובאים אליה בסחורה בכל לשונות הגויים והיא ארץ רחבת ידיים; ומשם חמשה ימים לסמרכנת היא העיר הגדולה בקצה ארץ פרס ובה כמו חמשים אלף מישראל ור' עובדיה הנשיא ממונה עליהם וביניהם חכמים ועשירים גדולים". הוא מספר על הקשר בין יהודי האזור לראש הגולה בבבל. יהודים אלה ישבו על דרך המשי ותיווכו בין מזרח למערב – בין סין לארץ הכוזרים, לקווקז, לאירופה ועד לספרד ומרוקו הגיעו. בכרוניקה של בבאי בן לוטף (מאה 17) נזכרת סמרקנד כמקום מקלט ליהודי פרס שברחו מרדיפות שאה עבאס הראשון ושאה

The oral and written traditions about the history of the Afghan people, who call themselves 'Banei Israel', are a combination of legend and reality. According to them, they were exiled by Bokhtu-n-Nazar (Nebuchadnezzar). They reach Mesopotamia and from there they penetrate into Persia and then into the Ghor region in western Afghanistan. Around the thirteenth century (Mongol's conquest) they move towards the southeast and reach the area of the Suleiman Mountains near the Khyber Pass, which connected Afghanistan

חיווה היא אחת הערים העתיקות ביותר באובקיסתאן. בת 2,500 שנה אם לא יותר. היא ממוקמת בלב אואזיס ששטחו 2,500 ק"מ ולמעלה ממיליון תושבים. כאן נעצרו השיירות שעברו במדבר האדום – קיזיל קום – והקארא קום – נחו וסחרו. החאנים של חיווה גרפו הון עתק בהיותם על דרך השיירות הקדומה שלימים נקראה דרך המשי. חיווה נושמת אמנות ואסטטיקה מעצם ברייתה. נערים שנולדו לבערות, יכולים להיות אמנים בעלי שיעור קומה וממשיכי מסורת. כך גם הבנות.

עמק פרגאנה נמצא באותו קו רוחב של בייג'ינג ודרום איטליה (קו אורך 40.23 מעלות; קו רוחב 71.19). עמק פרגאנה ממוקם בעמק הרי טיֶן שן והוא מתחלק בין המדינות אוזבקיסטן, טג'יקיסטן וקירגיזיה. כולן מדינות מוסלמיות סוניות בחבר המדינות. שטחו של עמק פרגאנה, שהוא נוה מדבר, הוא 22,000 קמ"ר כשטחה של מדינת ישראל. העמק מתנשא מעל פני הים – 320 מטר במערב ו-1,000 מטרים במזרח. לעמק מראה של קערה שטוחה שסביבה רכסי הרים – רכס הרי טיֶן מצפונה והרי אלאי ופמיר בדרומה.

הטלפון חזר וצלצל בעקשנות. מעבר לקו היה ולודיה שריפוב, נהג ה'לאדה' המוסלמי, ששימש אותי בתקופת שרותי באוזבקיסטן. "סבתא שלי מתה. אני מבקש שתבוא מהר", התייפח ולודיה בשפופרת הטלפון. אני אומר ביני לביני: מה לי ולסבתא המוסלמית של הנהג שריפוב? למה הוא מתעקש שאגיע לבית סבתו בשכונה המוסלמית? למרות השאלות שהטרידו אותי, נסעתי לבית סבתו של ולודיה.

Name "Khanate of Bukhara "is used as a matter of convinience in European suorces:.In indigenous works the khanate was known either by the name of the ruling dynasty,by the name of its main region,Mawarannahr(Transoxonia),or by the literature name "Turan". At the beginning of the 16th century the nomadic Uzbeks under Shaibani Khan conquered the two Timurid states of Central Asia and Khorasan.The resulting Shaibanid state included Transoxonia, Balkh , and Badakhshan,Fergana,Tashkent,Turkestan and sometimes parts of Khorasan occupied during the wars with Safavid Iran. The Shaibanid state was divided

עמק פרגאנה נמצא באותו קו רוחב של בייג'ינג ודרום איטליה. עמק פרגאנה נמצא בעמק הרי טיֶן שן והוא מתחלק מבחינה מדינית בין המדינות אוזבקיסתאן, תאג'יקיסטאן וקירגיזיה. כולן מדינות מוסלמיות סוניות בחבר המדינות. שטחו של נווה המדבר הקרוי עמק פרגאנה הוא 22,000 קמ"ר כשטחה של מדינת ישראל. היא מתנשאת מעל פני הים – 320 מטר במערב ו1,000 מטרים במזרח. מראה לו כקערה שטוחה שסביבה רכסי הרים – רכס הרי טיֶן מצפונה והרי

מי שלא טס במטוס אזרחי בעיצומה של מלחמה לא חווה פחד מימיו ולא חווה את חוויית המוות ההולך וקרב במטוס העלול להיפגע ולהתרסק בכל רגע. קולות נפץ הרעידו את המטוס. כדורים נותבים שיגרו בשמי הלילה מחרוזות של אש. יציאות ונפילות של פגזי מרגמות, תותחים, קטיושות וטילים מסוגים שונים. עיר במלחמת אזרחים. מאה וחמישים נוסעים מבוהלים בטיסת 'אירופלוט' ממוסקבה לדושנבה בירת טג'יקיסטן. יש שנאלמו דום בפנים ירוקות. יש שעצמו עיניהם ונשימתם נעתקה כמקבלים עליהם את הדין. יש שהביטו דרך האשנבים של המטוס אל המלחמה שבחוץ. בהלה אחזה בנוסעי המטוס .כמה מן הנוסעים זעקו

מעשה בנערה ירושלמית מבית פולני טוב שהתאהבה בכדורגלן בוכרי של ביתר ירושלים. לימים נודע הכדורגלן כסגן נשיא בית המשפט המחוזי בנצרת והנערה שבאה עמו בברית הנישואין אימצה את התרבות הבוכרית ולימים נודעה כסופרת וחוקרת מקרא, תלמוד ומחשבת ישראל. בימים אלה יצא לאור ספרה כובש הלב והעין של ד"ר עירית אמינוף לבית מַלְבֶּרְגֵר: קל"ז פתגמים מבוכרה היפה – פתגמי חכמה, מוסר ודרך ארץ בשפה הטג'יקית-יהודית מוגשים בתעתיק עברי, מנוקדים, מתורגמים מבוארים ומוארים.

מי שלא חווה את חוויית המוות ההולך וקרב ממטוס העלול ליפול ולהתרסק, לא חווה פחד מהו. מאה וחמישים נוסעים מבוהלים בטיסת 'אירופלוט' ממוסקבה לדושנבּה בירת טג'יקיסטן. יש שנאלמו דום בפנים ירוקות. יש שעצמו עיניהם ונשימתם נעתקה כמקבלים עליהם את הדין. יש שהביטו דרך האשנבים של המטוס – התמונה שנתגלתה לא בישרה טובות – מטוס באוויר ויורים עליו אש מרגמות, תותחים, קטיושות וטילים מסוגים שונים. יציאות ונפילות של פגזים. כדורים נותבים מאירים את שמי הלילה. פגזים קרובים מרעידים את המטוס. בהלה אוחזת את נוסעי המטוס – כמה נוסעים זועקים הברות חסרות משמעות. אחרים נושאים תפילה לאלוהי הנוצרים, לאלוהי המוסלמים ולאלוהי היהודים. מכנה משותף לכולם: פחד מפני כדור בודד העלול להביא להפלתו של המטוס. המטוס

לאחר התפרקותה של ברית המועצות בשנת 1992 נעניתי לפניית 'נתיב' ויצאתי לסייע ליהודים ולהעלותם ארצה (1994-1992). תחת אש חילצנו את יהודי דושנבה בתג'יקיסטן, הייתה לנו הזכות להקים מרכזי תרבות שבהם למדו אלפים באולפנים לעברית, הכשרנו מהנדסים לעבודה בארץ ובעיקר הפגשנו את היהודים שהיו מנותקים מיהדותם במשך 70 שנה וערכנו להם אירועים במחזור השנה. בשמן

זבחו זבחי צדק ובטחו אל ה' (תהלים ד, ו) להגיד לשבטי ישורון על התלמיד היקר משכיל ונבון וירא ה' מו'[מולא] שלום בן האיש הישר מו' [מולא] יצחק תכוף שלמד אצלי דיני חמישה [חמש] הלכות שחיטה ועסק אצלי במל[א]כת השחזת הסכין ושחט אצלי עופות והיה אומן יד וגם ברצונו הטוב נתן תקיעת כף לחזור על כל הלכות שו"ב [שחיטה ובדיקה] בעיון והבנה בכדי שיהיו שגורים בפיו שלא ישכחם וגם שיתמיד בהשחזת הסכין אפילו

19:15 ברכות: נציג המשרד לאזרחים ותיקים נציג יד יצחק בן צבי נציגת קרן מיראז' - ישראל 19:30 בן ציון יהושע- מקומה של האישה היהודייה במרחב האיראני 20:00 סופיה קיקוב ולהקתה- קטע מוסיקלי- שירת הנשים של יהודי בוכרה 20:30 אורית סוכארי- קטע מחול איראני 20:40 צילה זן בר, סיפורי עם מהמרחב האפגאני

עמק פרגאנה ממוקם בעמק הרי טיֶן שן והוא מתחלק בין המדינות אוזבקיסטן, טג'יקיסטן וקירגיזיה. שטחו של העמק פרגאנה, שהוא נוה מדבר, הוא 22,000 קמ"ר כשטחה של מדינת ישראל. עמק פרגאנה, שנחשב עד לכיבוש המונגולי לסל הלחם של מרכז אסיה, הוא כיום מרכז לגידולי כותנה ומשי, כרמים ועצי פרי. עמק פרגאנה נחשב לפנינת אוזבקיסטן. 60% מיבול המשי וחלק ממשי של הכותנה מגיע מעמק פרגאנה, גם יבול הענבים המלונים והרימונים ויתר הפירות העסיסיים מגיעים מהעמק. מתגוררים בו כ-9 מיליון תושבים – זהו האזור המאוכלס ביותר במרכז אסיה. בנה הנודע ביותר של פרגאנה הוא זאהיר אדין באבור, מייסד השושלת המוגולית של הודו.

ה'סומאלאק' הוא מסורת רווחת בין השבטים הטורקיים של מרכז אסיה. זהו המעדן הנאכל בחג הנוב רוז, המבשר על תחילת האביב. הפילולוג מחמוד קושקארי, שחי במאה ה-15, הסביר כי 'סומא' פירושו חיטה נבוטה ומקורה טורקי. החיטה מוכנסת למים עד שהיא מנביטה. לאחר מכן מיבשים אותה ומכינים ממנה לחם. הלחם נאכל עם מזון שנקרא 'אוְּגְרָה אוֹשִי. הכנת הסומאלק נעשה על-ידי נשים. הן ניצבות ליד הסיר הענק, משוחחות, רוקדות, מספרות סיפורים ושרות והן בוחשות את העיסה. מסורות ואמונות קשורות בסומאלאק: ההסבר להנחת 7 אבנים הוא, כי האבנים הסופגות את החום מונעות מהתבשיל להיחרך. נאמר שכלות אוכלות את הסומאלק כסגולה לכניסה להיריון; הן עושות מן העיסה עגילים כדי

לפנינו הסמכה לשחיטה שניתנה בשנת תשל"ג (1973) בקרמינה-נבואי. המסמיך הוא השוחט בן-ציון בן מו' משה איגלנוף ומקבל הסמיכות הוא שלום בן יצחק תכוף. נוסח ההסמכה הוא ברוח ההלכה, אך אינו מחמיר כפי שנהג להחמיר, לפני התקופה הקומוניסטית, רבה הראשי של בוכרה עם השוחטים שהיה עליהם ללמוד לא פחות משלוש שנים דיני שחיטה "ולימדתי אותו הלכות שחיטה וטריפות מראש ועד סוף, עד שמצאתיו בקי ויודע הלכותיהן בעל פה". ההסמכה הייתה על תנאי והשוחט נדרש לחדש את הסמיכה מדי שלוש שנים. הסמיכה בוטלה כאשר נהג השוחט שלא כהלכה. כתב ההסמכה הוא מיום ו' באייר תשל"ג (8 במאי 1973) כתוב על נייר קרטון בכתב עברי

המרכז הוקם באביב 2005 על ידי מספר אנשי רוח ואקדמיה וכן פעילי ציבור של שלוש העדות. יוזמי המרכז הקימוהו מתוך הכרה כי ישנה זיקה בין שלוש העדות באשר לעברן ההיסטורי הרחוק והקרוב, לשפתן, למנהגיהן וכדומה, אם כי כל אחת גם מתייחדת באפיונים מיוחדים לה . פעמים לכל עיר יחוד משלה, באשר לניב היהודי של בני המקום, למנהגים וכו'.

ההקלות שניתנו ברוסיה הצארית לסוחרים היהודיים מבוכרה סייעו להתפשטות הדעה כי מצב היהודים בממלכה הרוסית טוב יותר ממצבם באמירות הבוכרית. כאשר כבש הצאר את מרכז אסיה בשנים 1884-1864, קידמו היהודים בברכה את בואם של הרוסים ואפילו סייעו להם. אמירות בוכרה היתה לווסל של רוסיה הצארית, וחלקים גדולים משטחה של האמירות עברו לשליטה רוסית ונכללו בחבל טורקסטן.

שכונות ירושלים בתקופה העות'מאנית ובתקופת המנדט הבריטי זכו לאזכורים לא מעטים בספרות העברית. במבוא לשכונות ירושלים כותב ש"י עגנון בספרו 'תמול שלשום' (עמ' 200): "יושבת לה ירושלים כנשר הנושא גוזליו על כנפיו. יש שכונות מיוחדות לאשכנזים ויש שכונות מיוחדות לספרדים. ויש מהן שאשכנזים וספרדים דרים בהן כאחד. יש מהן שיושביהן תימנים או גרוזים או מערבים (מרוקאים) או פרסים, ויש מהן שכמה עדות יושבות בהן כאחד. יש מהן שבעוונותינו יצאו מידי ישראל, ויש שמחמת קטנותן נשתבש שם שקראו להן. ואין לך כל שכונה ושכונה שאין בה בית כנסת, ויש שהעמידו כמה בתי כנסיות ובתי מדרשות ותלמוד תורה וישיבות, וכל שאדם מישראל צריך לגופו ולנשמתו...ושוב אין אדם אומר צר לי המקום שאשב בירושלים".

הרפובליקה של אוזבקיסטן - (באוזבקית: O‘zbekiston Jumhuriyati) היא מדינה השוכנת במרכז אסיה ונמצאת על דרך המשי ההיסטורית, ציר המסחר מסין לאירופה. מיקומה הביא לשטחה כובשים גדולים כמו אלכסנדר הגדול, ג'ינגיס ח'אן, טימור לנג (איש הברזל הפיסח) ורבים נוספים. טימור לנג, על אף מסעות המלחמה האכזריים שלו, נחשב בימינו לאבי האומה האוזבקית.

טשקנט: שאה מחמודוב - נפח אוזבקי שהציל ילדי עקורים בימי מלחמת העולם השנייה טשקנט: 26 באפריל 1966 רעדה האדמה בטשקנט והעיר נחרבה ונבנתה מחדש

באמצע המאה ה-18 נאלצו יהודי בוכרה להמיר את דתם. הם חיו בסתר כיהודים וזכו לכינוי 'צָ'לָה'. בסוף המאה, בשנת 1793, יצא רבי יוסף ממאן, שד"ר מצפת, לשליחות אל יהודי בוכרה במרכז אסיה. ר' יוסף ממאן החזיר עטרה ליושנה, הכשיר דורות של תלמידי חכמים שהרביצו תורה בקרב יהודי בוכרה וטיפחו בקרב עדתם אהבת ציון ויישוב ארץ-ישראל. ההתארגנות של יהודי בוכרה בירושלים החלה כעשרים שנה לאחר הגעתם של ראשוני העולים, שמנו כ-200 נפש. באלול תרמ"ט (1889) נוסדהה

שכונות ירושלים בתקופה העות'מאנית ובתקופת המנדט הבריטי זכו לאזכורים לא מעטים בספרות העברית. במבוא לשכונות ירושלים כותב ש"י עגנון בספרו 'תמול שלשום' (עמ' 200): "יושבת לה ירושלים כנשר הנושא גוזליו על כנפיו. יש שכונות מיוחדות לאשכנזים ויש שכונות מיוחדות לספרדים. ויש מהן שאשכנזים וספרדים דרים בהן כאחד. יש מהן שיושביהן תימנים או גרוזים או מערבים (מרוקאים) או פרסים, ויש מהן שכמה עדות יושבות בהן כאחד. יש מהן שבעוונותינו יצאו מידי ישראל, ויש שמחמת קטנותן נשתבש שם שקראו להן. ואין לך כל שכונה ושכונה שאין בה בית כנסת, ויש שהעמידו כמה בתי כנסיות ובתי מדרשות ותלמוד תורה וישיבות, וכל שאדם מישראל צריך לגופו ולנשמתו...ושוב אין אדם אומר צר לי המקום שאשב בירושלים".

ירושלים היא עיר באופק. אתה צועד אליה מארבע רוחות השמים. צועד אל העיר שבאופק, צועד והאופק הולך ומתרחק. האם מִנֶּגֶד תִּרְאֶה אֶת הָאָרֶץ וְשָׁמָּה לֹא תָבוֹא? האם הרוחניות של עיר הקודש תלויה בין ארץ ושמים? האם כאן מסתתרת השכינה? אני מושיט ידי לגעת בעיר התלויה באופק בין ארץ ושמים, מושיט היד וזו שבה ריקם. כל שנותר לי זו עיר של חולין, עיר של זיכרונות טובים וקשים.

לאחר התפרקותה של ברית המועצות בשנת 1992 נעניתי לפניית 'נתיב' ויצאתי לסייע ליהודים ולהעלותם ארצה (1994-1992). תחת אש חילצנו את יהודי דושנבה בתג'יקיסטן, הייתה לנו הזכות להקים מרכזי תרבות שבהם למדו אלפים באולפנים לעברית, הכשרנו מהנדסים לעבודה בארץ ובעיקר הפגשנו את היהודים שהיו מנותקים מיהדותם במשך 70 שנה וערכנו להם אירועים במחזור השנה. בשמן שרותי היו בטשקנט כ-100,000 יהודים מתוכם כ-20,000 בוכרים. את רשמיי הבאתי בספרי 'אוק יול – מסע במרכז אסיה', שיצא לאור בהוצאת משרד הביטחון.

האסלאם של מרכז אסיה כיבוש פרס על-ידי הערבים בשנת 651 הביא למהפך גדול בתולדותיה. הוא שינה את דתה - האמונה בזרתוסטרה - הכתב הערבי נעשה שליט ויסודות ערביים נכנסו ללשון הפרסית. המינהל המשיך להיות פרסי ועשרות אלפי הערבים שהובאו לפרס מחצי האי ערב נטמעו בחברה הפרסית. הפרסים לא הפכו לערבים למרות שהתאסלמו. המתאסלמים זכו למעמד מיוחד והופלו לטובה לעומת הדתות האחרות. ההתנגדות לאומהיים הייתה גדולה בעיקר בחוראסן - במחוזות המזרחיים של פרס ואפגאניסתאן המערבית. סיעת עלי - חתנו של מוחמד - שממנה צמחה השיעה - הייתה הרבה יותר

בשנים 1994-1992 יצאתי בשליחות לשכת הקשר-נתיב אל הקהילות היהודיות במרכז אסיה הסובייטית לשעבר ואת רשמיי מתקופה זאת הבאתי בספרי 'אוק-יול - דרך לבנה' (Ok-Yul – A White Road), שיצא לאור בהוצאת משרד הביטחון. רשמית, נתמניתי נספח תרבות של ישראל למדינות ברית המועצות המוסלמית לשעבר, אך בפועל התפקיד עסק הרחבה ניכרת שכללה הקמת רשת עניפה של אולפנים לעברית, הכשרה מקצועית וקיום אירועים לפי מחזור השנה לקירוב היהודים לעלייה לארץ ישראל, ששירתו אלפי

המטייל במרחבים האין סופיים של מרכז אסיה והקווקז חש כי הזמן עמד מלכת. פרשים, לוחמים וכובשי עולם חיו במחוזות האלה. אזור של צבעים, ריחות וטעמים. אקזוטיקה על מגוון פניה. בוכרה היפה, סמרקנד הקסומה וחיווה הבלתי נשכחת, שפניהן כמראה השטיחים, רקמות ה'סוזני' המסורתיות והקרמיקה בגוון טורקיז בת מאות שנים ולצידם נופים קסומים, אגמים אלפיניים וקרחונים. עולמם של הנוודים רוכבי הסוסים הטורקו-מונגולים נחשף בנופים

בימים ח' באב - ו' באלול תשנ"ז (11 באוגוסט 1997 - 8 בספטמבר 1997) יצאתי למסע הצלה של אוצרות הרוח היהודיים בקרב הקהילות באוזבקיסטאן, שאותן הכרתי היטב בשנות שרותי בשליחות ממלכתית (1992-1994). שותפי למסע היה מנהל הקטלוג העברי בבית הספרים הלאומי מר ציון שורר. מסלול המסע שלנו כלל את הערים והעיירות: טשקנט, סמרקנד, קאטא-קורגאן, קרמינה-נבואי, בוכרה, קארשי, שאהר-י סאבז; בעמק פרגנה: קוקנד, מרגלן, נמנגן, פרגנה, אנדיז'ן.

המטייל במרחבים האין סופיים של מרכז אסיה והקווקז חש כי הזמן עמד מלכת. פרשים, לוחמים וכובשי עולם חיו במחוזות האלה. אזור של צבעים, ריחות וטעמים. אקזוטיקה על מגוון פניה. בוכרה היפה, סמרקנד הקסומה וחיווה הבלתי נשכחת, שפניהן כמראה השטיחים, רקמות ה'סוזני' המסורתיות והקרמיקה בגוון טורקיז בת מאות שנים ולצידם נופים קסומים, אגמים אלפיניים וקרחונים. עולמם של הנוודים רוכבי הסוסים הטורקו-מונגולים נחשף בנופים הטבעיים של היורטות בדרכם לכבוש את העולם. ערים קדומות המשמרות תרבויות

דרך המשי אורכה 12,000 ק"מ – מסע של 8 חודשים לפחות. השימוש במונח דרך המשי היה לראשונה בשנת 1877 בספר CHINA מאת REHT GOFEN. דרך המשי קישרה את המזרח הרחוק, יפאן וסין עם המזרח התיכון דרך מרכז אסיה. דרך המשי התחילה בנמליה של אשור – נמל צור למשל, מקום שם עגנו אוניות שבאו מאיטליה, מספרד ומארצות אחרות של הים התיכון. בדרכן הן פנו מזרחה דרך צור, דמשק, אנטוליה, בגדאד דרך PARPHAIT ל-MERUF – עיר עשירה במרכז אסיה. מכאן התפצלו הדרכים:

מכל המסעות הנועזים שחווה בשנות חייו עמוסות ההרפתקאות - מתקשה בן ציון יהושע רז לשכוח את הנחיתה בשדה התעופה בדושנבה בעיצומה של מלחמת האזרחים הקטלנית שקרעה את טג'קיסטן

כתב מינוי לשוחט שלום בן יצחק תכוף, קרמינה התשל"ג (1973)

באוקטובר 1917 פרצה המהפכה הבולשביקית. תוך זמן קצר המהפכה הגיעה לפתחם של יהודי בוכרה במרכז אסיה. בשנת 1920 נכבשה בוכרה על ידי הטטרים האדומים של הגנרל פרונזה. האמיר הרודני האחרון של בוכרה עלים ח'אן נס לקבול שבאפגניסטן עם חלק מנשותיו ורכושו ושומרי ראשו. בדרכם עברו בדושנבה שבתג'יקיסטן, השתלטו על בתי היהודים, בזזו רכוש של יהודים ופגעו בהם פיזית. עד שחשו את פעמי הצבא האדום הדולק בעקבותיהם ומצאו מקלט באחד מארמונותיו של השאה האפגני בקבול שתרם כמה נשים

המונח 'דרך המשי' אינו מונח היסטורי קדום. בשנת 1877 יצא לאור הספר REHT GOFEN- CHINA ובו לראשונה מופיע המונח 'דרך המשי', כשכוונת הכותב היא לדרך הסחר. שיירות המסחר עשו את המסע במשך 200 יום לאורך 12,000 ק"מ. אין לדבר על דרך אחת אלא על נתיבים רבים שחצו את אסיה. הדרך עברה בהרי פאמיר, שמרקו פולו כינה אותם 'גג העולם'. הדרך יצאה מאזור הדלתא של הנהר הצהוב, הבירה הקדומה של סין צ'אנג אן, כיום ח'יאן. חצתה בנתיבים שונים את כל מערב סין עד קשגאר ומשם הגיעה

עקורים מברית המועצות ומזרח אירופה חיפשו מקלט במרכז אסיה במלחמת העולם השנייה.ימי מלחמת העולם השנייה במרכז אסיה מתאפיינים כתקופה של שואה וגבורה כאחת. חמש המדינות המוסלמיות של מרכז אסיה: אוזבקיסטן, טג'יקיסטן, טורקמניסטן, קזחסטן ו-קירגיסטן, שהיו חלק מ-ברית המועצות, נתנו מקלט לעקורים מפני הקלגסים הנאצים שהתקדמו מזרחה. בין השנים 1941 – 1943 זרמו למרכז אסיה המוסלמית מאות אלפי עקורים ואולי יותר, שנסו מאימי המלחמה וההשמדה

ירושלים היא עיר באופק. אתה צועד אליה מארבע רוחות השמים. צועד אל העיר שבאופק, צועד והאופק הולך ומתרחק. האם מִנֶּגֶד תִּרְאֶה אֶת הָאָרֶץ וְשָׁמָּה לֹא תָבוֹא? האם הרוחניות של עיר הקודש תלויה בין ארץ ושמים? האם כאן מסתתרת השכינה? אני מושיט ידי לגעת בעיר התלויה באופק בין ארץ ושמים, מושיט היד וזו שבה ריקם. כל שנותר לי זו עיר של חולין, עיר של זיכרונות טובים וקשים.

המראות של חיווה הם בלתי נשכחים. זוהי עיר בצבעי המדבר מוקפת חומה. עיר שהיא מעין מוזיאון פתוח של ארמונות, מינרטים, מדרסות, מוזוליאונים שאליהם נכנסים חתנים צעירים בחליפות וכלות ילדות בשמלות כלה. חיווה היא עיר מסתורית שבה היה סחר עבדים וזוגות נואפים נענשו בה באכזריות בכיכר העיר. איש לא העניש את 45 החאנים שמשלו כאן. הם חיו במוסר כפול – בארמון 'תאש חאוולי' (חצר האבן), העשוי אריחי חרסינה מרהיבים, התנהלו חיי הוללות בהם לקחו חלק הח'אן, 4 נשותיו ו-41 פילגשיו ושורה של ילדי שעשועים.

הסיפורים הלא ידועים מאחורי מלחמת אפגניסטן. עם שקפים. מסע על דרך המשי – יהודים ולא יהודים בערבות אסיה. עם שיקופיות. האם הפתאנים באפגניסטן הם בני עשרת השבטים האובדים? יהודים אנוסים לאסלם במרכז אסיה המוסלמית. מחזור השנה אצל יהודי אפגניסטן – מנהגים ססגוניים לאורך הלוח העברי. בליווי שקפים.

בשיחת ערב בחצר של דניאל באקאייב סופר לי על ה'צ'לה'16, שפירושו חצי יהודים וחצי מוסלמים. בנות ישראל נישאו בכוח לתג'יקים ולאוזבקים. גברים הוכרחו לקבל את האיסלם ולשאת נשים תג'יקיות או אוזבקיות. אי-אפשר לקרוא להם אוזבקים ואי-אפשר לקרוא להם יהודים, למרות שהם הצהירו על עצמם שהם אוזבקים או תג'יקים. הם סיפרו שנרשמו כתג'יקים ואוזבקים מחשש הרוסים. יהודי שנשא אישה אוזבקית הצהיר שהוא אוזבקי. ביניהם יש שנטשו את הבעל הלא יהודי וחזרו ליהדות. סיפרו שהם מכירים אישה יהודיה, אם לארבעה ילדים, שהפכה לאוזבקית. הם קוברים את מתיהם בבית קברות אוזבקי. מספרים כי

Fergana or Farghana (Uzbek: Farg'ona [Фарғона], Russian: Фергана, Tajik: Фарғона) is a city (1999 population: 182,800), the capital of Fergana Province in eastern Uzbekistan, at the southern edge of the Fergana Valley in southern Central Asia, cutting across the borders of Kyrgyzstan, Tajikistan, and Uzbekistan. Fergana is about 420 km east of Tashkent, and about 75 km west of Andijan. It is located at 40°23′11, N°71′47.

נשיא אב"א ד"ר שלמה חי חיזק, מנחה הערב יקיר ירושלים הסופר אלי עמיר, מספר הסיפורים יהודה עצבה, חברי בנימין בן דוד, הדוקטורנטית צילה זן-בר צור, ידידות וידידים, משפחה יקרה, קהל יקר זכות גדולה נפלה בחלקי לעמוד היום בפניכם בערב ההשקה לספרי ה-11: "מאחורי מסך המשי – עמים ויהודים במרחב האיראני: פרס-איראן, אפגניסטן ובוכרה". אני רוצה לפתוח בווידוי אישי. אמי ז"ל היא ספרדייה בת ירושלים מזה מאות שנים, בת

הקווקז גירה תמיד את הדמיון, אזרביג'אן עם סיפוריהם של הכוזרים שהתגיירו והיהודים ההרריים ששמרו על המסורות המיוחדות להם. גרוזיה היא קולכיס - ארץ גיזת הזהב במיתולוגיה היוונית, בגרוזינית: Sakartvello - ארץ של נופים מרתקים וכנסיות עתיקות בצד קהילה יהודית עתיקת יומין. ארמניה, ארץ של מנזרים עתיקי יומין, הצופה אל פני האררט וסיפור תיבת נח, ארץ שמלכיה הראשונים נמנו על בית הורדוס. מסע מרתק בן 16 יום אל ערש התרבות האנושית. נפגוש כאן את היהדות ואת הכוזרים הבאים בשעריה, את

חזרנו לטשקנט לאחר כמעט חודש ימים מפרכים. במרכז התרבות הבוכרי ליד בית הכנסת 'צ'קלובה' נפגשנו מחדש עם משיח. בימי מסענו הוצאו לאוויר החופשי כל הספרים שהיו גנוזים במרתפי מרכז התרבות. הספרים החשופים למים ולשמש היו חלקם במצב של ריקבון מהול באבק כבד. אנו בשלבי האיסוף האחרונים. רכשנו תעודות גם מאנשי הקהילה ומן הארכיב הממשלתי.

כתובה מבוכרה שנכתבה על-ידי סופר סת"ם על קלף עשוי מעור צבי בוכרה מיום ב' בניסן תרמ"ח (1888). החתן: ציון בן דוד [בחתימה הוסיף: 'סופר בבלי'] הכלה: מרים בת סולימאן. עדים: צעיר יעקב שו"ב [שוחט ובודק] ס"ט [סימנא טבא]; צעיר משה הכהן בן מלה הכהן .

מאחר שהגעתי אל מעבר לגיל גבורות, החלטתי להעלות על הכתב את קורות חיי. נולדתי ב- 4.6.1935 בירושלים. יצאתי לאוויר העולם ביום בחג השבועות התרצ"ה (4 ביוני 1935), , חג מתן תורה. להוריי גבריאל ולאמי קציעה זצ"ל. מלבדי הביאו הוריי לעולם עוד שלושה ילדים צאצאים: משה, אסתר ושולמית. סבא-רבא שלי מצד אבי, מולא מתת סולימנוף, סבא-רבא שלי מצד אבי, נולד בבוכרה ועלה ארצה בשנת 1888 מהעיירה קָטָה-קוּרְגַןקתה-כורגאן באוזבקיסטן,

מי שלא חווה את חוויית המוות ההולך וקרב ממטוס העלול ליפול ולהתרסק, לא חווה פחד מהו. מאה וחמישים נוסעים מבוהלים בטיסת 'אירופלוט' ממוסקבה לדושנבה בטג’יקיסטן. יש שנאלמו דום בפנים ירוקות. יש שעצמו עיניהם ונשימתם נעתק כמקבלים עליהם את הדין. יש שהביטו דרך האשנבים של המטוס – התמונה שנתגלתה לא בישרה טובות – מטוס באוויר ומסביבו יורים אש מרגמות, תותחים,

ערב מיוחד זה, שבו יסופר על ספרה היפה והמושקע של ד"ר עירית אמינוף 'מאה שלושים ושבעה פתגמים מבוכרה היפה', מוקדש בראש וראשונה לאיש יקר ואהוב, בעל האכסניה המפוארת הזאת וידיד אישי ד"ר שלמה חיזק זכר צדיק לברכה. – שלמה חברנו, שהלך מאתנו בטרם עת. שלמה חיזק היה איש חזון ואיש מעשה. אהבתו למדינת ישראל ולעם היהודי לדורותיו חוללה פלאים. הוא הנחיל את המורשת היהודית והישראלית בקרב המונים שלא מבני ברית. שלמה חיזק ניהל את מרכז עמ"י

המשטר הקומוניסטי שם קץ ל'תור הזהב' בחייהם של היהודים הבוכרים בתחומי הרוח והכלכלה והם נאלצו לפתח חיים יהודיים בתוך עולם של מורא ופחד. הכלכלה שהם היו אדוניה נשמטה מידם והפולחן הדתי ולימוד התורה כבר לא היו גלויים כמקודם, אלא הצטמצמו וירדו למחתרת. הדת היהודית הלאומית הייתה לדת משפחתית המושתתת על המסורת.

הדלתא של הנהר הצהוב - הבירה הקדומה של סין צ'אנג אן, כיום שיאן. דרך מדבר גובי – מדבר החול - שגודלו מיליון ורבע קמ"ר ורובו בתוך מונגוליה.. הדרך מתפצלת – בדרום עברה את הודו ואפגניסטן ועלתה צפונה. הנתיב הצפוני הגיע לקאשגאר- קוקנד – בוכרה סמרקנד – איראן – עיראק – סוריה – לבנון עד נמלי צור וצידון. היא שוב מתפצלת ומסלול אחר עבר את הקווקז – הקיף את הים הכספי והים השחור ומשם דרך הים או היבשה ליעדים שונים באירופה. בקצהו הגיע לספרד

חברות וחברים, אנו שמחים לבשר לכם על סמינר מטייל באוזבקיסטן – בערים טשקנט, סמרקנד, שאהר-י סבז, בוכרה וחיווה, בהדרכתו והנהגתו של הסופר וחוקר מרכז אסיה בן-ציון יהושע, מחבר הספר: 'אוק-יול – דרך לבנה – מסע במרכז אסיה', שיצא לאור בהוצאת משרד הביטחון, שיכלול הדרכה מקצועית והרצאות מרחיבי דעת.

אוזבקי כי ימות יולי חודש חם, הטמפרטורה שירדה בחורף למינוס 20 מעפילה עכשיו עד ל45-50 מעלות. ילד אוזבקי שביקש לקרר את עצמו, נכנס לאגם מלאכותי בטשקנט וטבע למוות. כל השכונה האוזבקית התאבלה על מותו של הילד בקול דממה דקה. משעות הבוקר הגיעו המונים, קרובים ורחוקים, לא דיברו ולא ניחמו. רק ישבו בצל בתנוחת כריעה. קטנים ודוממים בתוך עצב עמוק. עד מהרה הוקמה סוכת אבלים עשויה פרוכות צבעוניות בסגנון הסוזני.

האמירות של בוכרה – פרוטקטורט של האימפריה הרוסית (1920-1785); השושלת השאיבנידית (Shaibani) – 1739-1539; השושלת הג'אנידית (Janid) האסטרח'נית (Astrahkan) – 1739-1539; השושלת המנע'יתית (Manghid) - 1920-1740. מן הכיבוש הרוסי ועד לכיבוש הסובייטי (1865 – 1920) יהודים בוכרים במרכז אסיה – היהודים בבוכרה – אגדה ותעודה; לתולדות היהודים; ה'צָ'לָה - יהודים בוכרים שאוסלמו; תשתית רוחנית ויצירתית במאות 18-17; הכיבוש הצארי של מרכז אסיה (אמצע המאה ה-19)– עושר וטמיעה בחברה הרוסית; יהודים אשכנזים במרכז אסיה; יהודי בוכרה מוצאים מקלט

מכל המסעות שחווה בשנות חייו מתקשה בן-ציון יהושע=רז לשכוח את הנחיתה בשדה התעופה בדושנבה בעיצומה של מלחמת האזרחים הקטלנית שקרעה את טג'יקיסטן [השדה היה מוקף בטנקים רוסיים. לוחמים חמושים בחנו אותנו במבט מקפיא דם. היה ברור לנו שאם נשאר בטרמינל לא נזכה לצאת בחיים". מה הביא איש רוח ירושלמי ממוצא אפגני אל מעוז הדמים? בראיון ראשון משחזר שליח ההצלה החשאי של 'נתיב' את עלילות חייו, מה'חדר' הירושלמי לטג'יקיסטן, דרך טשקנט וסמרקנד של אחרי המלחמה. ריאיון עוצר נשימה.

עזיזם צ'י כרדם כי-רנג'ידי אז מן, ביגופטא בידואנם - גונאהי כודם רא פזמון מן יוארי טו-ים טו ג'אני מאני ,מן מונתא-זירי דידארי טו-ים זבאנם דהאנם פאסבואני סראם ביגופטא בידואנם גונאהי כודם רא

השנה 1992. פרופ' ישראל פרייב ציין 35 שנים לפטירת אמו וכמנהג הבוכרים ערך 'ישיבה' (Yeshuvo) – סעודת מצווה לעילוי נשמתה של הנפטרת. הוא התגורר ב'חוולי', חצר רחבת ידיים, שבה עצי פרי רבים ובעלי חיים. מסביב לחצר בית חד-קומתי ענק ובו 16 חדרים של בית אב אחד. חלק מן החדרים כבר לא היו מאוישים. שימחתי את פרייב בעלותי איתו על קברה של אמו, שם אמרתי 'אשת חיל', 'קדיש' ו'אשכבה'. בני המשפחה, בניו, בנותיו, כלותיו וחתניו התגוררו לצידו בחצר. מקום המפגש המשפחתי היה בחצר,

אוזבקיסטן - מדינה צעירה, שקמה עם קריסתה של ברית המועצות. מורשתה המפוארת עתיקה בהרבה מגילה כמדינה. כאן עברה דרך המשי, בה הובילו את שכיות החמדה של סין לאירופה. בעת מסע הכיבושים של ג'ינגס חאן, הפכה אוזבקיסטן למרכז חשוב לעמים התורכו- מונגוליים. מנהיג אחר - טימור לנג – יצר במאה הארבע עשרה אימפריה אדירה שבירתה סמרקנד. אוזבקיסטן משלבת בתוכה את מורשתם של השבטים התורכיים והמונגוליים ותרבות האיסלם, הודו ופרס. בערי אוזבקיסטן נוכל לראות את המבנים המרשימים שנבנו במאות הקודמות- המסגדים, בתי המדרש, בתי המרחץ, החומות, המינארטים ואת תושבי המקום השומרים על מסורת אבות.

המפגש שלי עם יהודי איראן, בוכרה ואפגניסטן עורר בי את השאלה המרכזית: מיהם היהודים האלה הפזורים על פני אלפי קילומטרים מרובעים ורחוקים פיזית זה מזה? האם יש קשר ביניהם? האם מוצאם אחד הוא? הספרים שנכתבו על הקהילות עסקו בכל קהילה בנפרד ולא התעמקו בשאלת הקשר הלשוני, האתני, התרבותי וההיסטורי שביניהן. לראשונה הבאתי בספרי 'מאחורי מסך המשי' את שלוש הקהילות האלה היושבות בחבל ח'וראסאן באכסניה אחת.

בשירותי במרכז אסיה מטעם 'נתיב – לשכת הקשר' (1994-1992) הכרתי שני אינטלקטואלים בוכרים, אנשי מופת בכל קנה מידה: הפרופסור למרקסיזם פרופ' (доктор наук) פיוטר פנחס ניאזוב בטשקנט ודיקן הפקולטה לרפואה פרופ' ישראל בן גבריאל פרייב. שני אישים משכילים, יציר כפיו של המשטר הקומוניסטי, שהצליחו לפלס להם דרך ולהגיע לראש הפירמידה. כשיצאתי למסע בן 1,300 ק"מ אל הקהילות היהודיות – מטשקנט לבוכרה וחזרה – הזמנתי להתלוות אלי את ראש הקהילה היהודית פרופ'

חיווה היא אחת הערים העתיקות ביותר באובקיסתאן. בת 2,500 שנה אם לא יותר. היא ממוקמת בלב אואזיס ששטחו 2,500 ק"מ ולמעלה ממיליון תושבים. כאן נעצרו השיירות שעברו במדבר האדום – קיזיל קום – והקארא קום – נחו וסחרו. החאנים של חיווה גרפו הון עתק בהיותם על דרך השיירות הקדומה שלימים נקראה דרך המשי. חיווה נושמת אמנות ואסטטיקה מעצם ברייתה. נערים שנולדו לבערות, יכולים להיות אמנים בעלי שיעור קומה וממשיכי מסורת. כך גם הבנות.

בשיחת ערב בחצר של דניאל באקאייב סופר לי על ה'צ'לה'16, שפירושו חצי יהודים וחצי מוסלמים. בנות ישראל נישאו בכוח לתג'יקים ולאוזבקים. גברים הוכרחו לקבל את האיסלם ולשאת נשים תג'יקיות או אוזבקיות. אי-אפשר לקרוא להם אוזבקים ואי-אפשר לקרוא להם יהודים, למרות שהם הצהירו על עצמם שהם אוזבקים או תג'יקים. הם סיפרו שנרשמו כתג'יקים ואוזבקים מחשש הרוסים. יהודי שנשא אישה אוזבקית הצהיר שהוא אוזבקי. ביניהם יש שנטשו את הבעל הלא יהודי וחזרו ליהדות. סיפרו שהם מכירים אישה יהודיה, אם לארבעה ילדים, שהפכה לאוזבקית. הם קוברים את מתיהם בבית קברות אוזבקי. מספרים כי

הסוכנים הנאצים שפעלו באפגניסטן ראו בפליטים הבוכרים, שגנבו את הגבול מברית המועצות, מרגלים וחתרנים ונוכחותם בערי הגבול היוותה מבחינתם סכנה לאינטרסים שלהם באזור. מתזכיר שפורסם בירושלים ביום 22 באפריל 1935 נאמר כי היהודים גורשו מהערים מיימנה, אנדכ'וי, שיבארגאן, אקצ'ה, מאזאר-י שאריף, באלך ובעוד ערים. בצו הגירוש נאמר כי יהודים רשאים להתגורר רק בעיר הולדתם בלבד. מאות הוגלו מעיר לעיר מבלי שיכלו לבטל את הגזֵרה. הם לא יכלו לחלץ או לממש את רכושם וחזרו לערי הולדתם בחוסר כול. הגירוש בוצע בעיצומו של החורף ורבים חלו ומתו בדרכים המכוסות

אביו, הרב אליעזר שמעון קזרנובסקי עלה עם משפחתו בשנת התרל"ג (1873) והתיישב בחברון. השיל"א למד בעיקר בחברון ונשא ונתן בתורה עם הרב חיים חזקיהו מדיני, רבה של חברון והוא מוגדר כמופלג בתורה. בשנים תרמ"ז-תרפ"א (1921-1887) יצא שבע פעמים לשליחות כולל חברון למרוקו, לקווקאז ובעיקר לערי בוכרה והוא מוגדר על-ידי שולחיו כאיש הפועל 'בצדק ובאמונה'. במהלך שליחויותיו שימש ברבנות בקהילות שהר-י סבז (תרנ"ח 1898) , סמרקנד (תרנ"ח 1898 – תרס"ג 1903), שבאותה עת היו בה כ-5,000 יהודים. לאחר שנה בכהונת רבה של חברון יצא לגיאורגיה (תרס"ד 1904 - תרס"ו 1906). לאחר שורה של שליחויות שבסוף כל אחת מהן חזר לחברון, בשנת

שמה של העיר נגזר ממכרות המלח המצויות בה. בפרסית: نمک‌کان namak kan, - מקום המלח (namak). נמנגן בירת הפרובינציה של נמנגן ממוקמת בצפון מזרח עמק פרגאנה, כ-300 ק"מ מזרחית לטשקנט ו-65 ק"מ מערבית לאנדיז'אן ו-75 ק"מ צפונית לעיר פרגאנה. היא העיר השנייה בגודלה באוזבקיסטן ומתגוררים בה כ-380,000 תושבים. הנהרות קארא-דאריה ונארין מתמזגות כאן בדרכן אל הסיר-דאריה.

721 לפני הספירה גלות 10 השבטים –גלות אשור. 1012-1246 – עדויות ארכיאולוגיות מבית הקברות בגור לא מכבר נתגלתה מערה באפגניסטן באיזור במיאן ובה גניזה של 150 תעודות 652 השלטת האסלאם באפגניסטן. מחיקת הזהות היהודית. 1221 ג'ינגיס ח'אן כובש את אפגניסטן. היהודים שמנו עשרות אלפים לפחות נעלמים – השמדה, המרת דת, מגיפות, הגירה 27 במארס 1839 (י"ב בניסן תקצ"ט) הפוגרום במשהד השיעית – העשורא –

האמירות של בוכרה – פרוטקטורט של האימפריה הרוסית (1920-1785); השושלת השאיבנידית (Shaibani) – 1739-1539; השושלת הג'אנידית (Janid) האסטרח'נית (Astrahkan) – 1739-1539; השושלת המנע'יתית (Manghid) - 1920-1740. מן הכיבוש הרוסי ועד לכיבוש הסובייטי (1865 – 1920) יהודים בוכרים במרכז אסיה – היהודים בבוכרה – אגדה ותעודה; לתולדות היהודים; ה'צָ'לָה - יהודים בוכרים שאוסלמו; תשתית רוחנית ויצירתית במאות 18-17; הכיבוש הצארי של מרכז אסיה (אמצע המאה ה-19)– עושר וטמיעה בחברה הרוסית; יהודים אשכנזים במרכז אסיה; יהודי בוכרה מוצאים מקלט

סמרקנד: לימוד 'זוהר' ב'ישיבה' (Yeshuvo) לעילוי נשמת הנפטר. משמאל: אליהו אקילב (הכיר כל קבר בסמרקנד וידע בעל-פה פרקי 'זוהר), פרופ' מנשה אברהמוב, היסטוריון יהודי סמרקנד, שליח 'לשכת הקשר – נתיב' בן-ציון יהושע-רז ומנכ"ל עליית הנוער הסופר אלי עמיר (1995). מאוסף בן-ציון יהושע

בשנות ה-70 של המאה ה-19 החלה עלייתם של יהודי בוכרה לירושלים, הודות לפועלם של השד"רים, הרב רפאל אוחנה והרב יוסף ממן. בשנת 1889, עם הקמת השכונות החדשות בירושלים אשר מחוץ לחומות והגעת מספר חברי הקהילה לכ-200 איש, התאגדו יהודי בוכרה בחברה ושמה "חברת ציון מקהילת-קודש בוכארה וסביבותיה". הם החליטו להקים שכונה לקהילה בעיר, אשר תיקרא "רחובות", בעקבות הפסוק מספר בראשית:

כה אמר צ'ינגיז חאן: בני אדם היו שואלים זה לזה: האם ישובו ויאירו השמים המכוסים עשן של ישובים בוערים או שכבר הגיע קץ העולם? כה אמר צ'ינגיז חאן: הדורות הבאים של עמנו ילבשו בגדים רקומים בזהב, יאכלו משמנים וממתקים, ירכבו על סוסים אבירים ויחבקו בזרועותיהם נשים יפות.

שכונות ירושלים בתקופה העות'מאנית ובתקופת המנדט הבריטי זכו לאזכורים לא מעטים בספרות העברית. במבוא לשכונות ירושלים כותב ש"י עגנון בספרו 'תמול שלשום' (עמ' 200): "יושבת לה ירושלים כנשר הנושא גוזליו על כנפיו. יש שכונות מיוחדות לאשכנזים ויש שכונות מיוחדות לספרדים. ויש מהן שאשכנזים וספרדים דרים בהן כאחד. יש מהן שיושביהן תימנים או גרוזים או מערבים (מרוקאים) או פרסים, ויש מהן שכמה עדות יושבות בהן כאחד. יש מהן שבעוונותינו יצאו מידי ישראל, ויש שמחמת קטנותן נשתבש שם שקראו להן. ואין לך כל שכונה ושכונה שאין בה בית כנסת, ויש שהעמידו כמה בתי כנסיות ובתי מדרשות ותלמוד תורה וישיבות, וכל שאדם מישראל צריך לגופו ולנשמתו...ושוב אין אדם אומר צר לי המקום שאשב בירושלים".

עמק פרגאנה נמצא באותו קו רוחב של בייג'ינג ודרום איטליה (קו אורך 40.23 מעלות; קו רוחב 71.19). עמק פרגאנה ממוקם בעמק הרי טיֶן שן והוא מתחלק בין המדינות אוזבקיסטן, טג'יקיסטן וקירגיזיה. כולן מדינות מוסלמיות סוניות בחבר המדינות. שטחו של עמק פרגאנה, שהוא נוה מדבר, הוא 22,000 קמ"ר כשטחה של מדינת ישראל. העמק מתנשא מעל פני הים – 320 מטר במערב ו-1,000 מטרים במזרח. לעמק מראה של קערה שטוחה שסביבה רכסי הרים – רכס הרי טיֶן מצפונה והרי אלאי ופמיר בדרומה. עמק פרגאנה הוא שקע טקטוני – שמקורו ברעידות אדמה, התפרצויות הרי געש ועוד – המוקף ברכסים

במאה העשרים לא נודע על התיישבות יהודית בקנדהאר (Qandahar), שבדרום אפגניסטן. לפנינו תעודת סמיכה לשחיטה, המספרת לראשונה על משפחה יהודית בקנדהאר בראשית שנות ה-30 של המאה ה-20. התעודה המובאת כאן מעידה גם על העזרה ההדדית של הקהילות היהודיות של מרכז אסיה שפתחו את ליבם ואת ביתם לפליטים קשי יום. יתר על כן, התעודה גם מלמדת על אישיותו של רבה של טשקנט, שהבין את צורך השעה והמקום והעניק בכורח הנסיבות סמיכה לשחיטה גם למי שלא הוכשר לכך.

שמה של העיר נגזר ממכרות המלח המצויות בה. בפרסית: نمک‌کان namak kan, - מקום המלח (namak). נמנגן בירת הפרובינציה של נמנגן ממוקמת בצפון מזרח עמק פרגאנה, כ-300 ק"מ מזרחית לטשקנט ו-65 ק"מ מערבית לאנדיז'אן ו-75 ק"מ צפונית לעיר פרגאנה. היא העיר השנייה בגודלה באוזבקיסטן ומתגוררים בה כ-380,000 תושבים. הנהרות קארא-דאריה ונארין מתמזגות כאן בדרכן אל הסיר-דאריה.

המשטר הקומוניסטי שם קץ ל'תור הזהב' בחייהם של היהודים הבוכרים בתחומי הרוח והכלכלה והם נאלצו לפתח חיים יהודיים בתוך עולם של מורא ופחד. הכלכלה שהם היו אדוניה נשמטה מידם והפולחן הדתי ולימוד התורה כבר לא היו גלויים כמקודם, אלא הצטמצמו וירדו למחתרת. הדת היהודית הלאומית הייתה לדת משפחתית המושתתת על המסורת.

המטייל במרחבים האין סופיים של מרכז אסיה והקווקז חש כי הזמן עמד מלכת. פרשים, לוחמים וכובשי עולם חיו במחוזות האלה. אזור של צבעים, ריחות וטעמים. אקזוטיקה על מגוון פניה. בוכרה היפה, סמרקנד הקסומה וחיווה הבלתי נשכחת, שפניהן כמראה השטיחים, רקמות ה'סוזני' המסורתיות והקרמיקה בגוון טורקיז בת מאות שנים ולצידם נופים קסומים, אגמים אלפיניים וקרחונים. עולמם של הנוודים רוכבי הסוסים הטורקו-מונגולים נחשף בנופים הטבעיים של היורטות בדרכם לכבוש את העולם. ערים קדומות המשמרות תרבויות ומסורות. כאן עברו דרכי המשי בין סין והודו אל

המשטר הקומוניסטי שם קץ ל'תור הזהב' בחייהם של היהודים הבוכרים בתחומי הרוח והכלכלה והם נאלצו לפתח חיים יהודיים בתוך עולם של מורא ופחד. הכלכלה שהם היו אדוניה נשמטה מידם והפולחן הדתי ולימוד התורה כבר לא היו גלויים כמקודם, אלא הצטמצמו וירדו למחתרת. הדת היהודית הלאומית הייתה לדת משפחתית המושתתת על המסורת.

במאה השמונה-עשרה, נשבה רוח יהודית חדשה בערי בוכרה. רבי יוסף ממאן, שליח ארץ-ישראלי, הגיע בשנת תקנ"ג (1793) מעיר המקובלים צפת - לבוכרה. הוא נדהם מהריחוק התרבותי שמצא והחליט להשתקע במקום. בתחושת שליחות, החל בפעילות אינטנסיבית שהקיפה תחומים רבים: הקמת מוסדות חינוך יהודיים, אספקת ספרים ותשמישי קדושה, יצירת קשר בין המקומיים לקהילות ישראל בפזורה, ולבני היישוב היהודי בארץ ישראל. "חכם יוסף המערבי" כפי שכונה בפי כל, תיקן את נוסח התפילה, כפי שמתאר הנוסע

איראן ובשמה ההיסטורי פרס (עד 1935) היא ארץ רחבת ידיים, ששטחה כ-1.65 מיליון קמ"ר, מתוכם 12,000 קמ"ר שטחי מים, ובה 30 פרובינציות, 718 ערים ו-2,258 כפרים. רק כ-10% משטחה מנוצלים. בירתה: טהראן (העיר הגדולה במדינה. שטחה: 686 קמ"ר. אוכלוסייתה כ- 8 מיליון נפש).

רבים היו האמידים בקרב יהודי בוכרה. הם עסקו בסחר כותנה, פרוונות, בנקאות וייבוא וייצוא ואף הצהליחו לפתח תעשייה. המהפכה הבולשביקית פגעה בהם קשות. הם נותקו מארץ-ישראל, שבה ייסדו את שכונת הבוכרים המפוארת באותם ימים. הם נאלצו לחסל את עסקיהם ולהסתיר את רכושם לאחר שהמשטר הסובייטי ניסה לאתר את הרכוש ולהשתלט עליו. היהודים נאלצו לצאת לחיי עבודה בחקלאות, בתעשייה ובמכרות – עבודות שהיו רחוקות מהם. הכלכלה החדשה של לנין (NEP) בשנות השלושים הבטיחה לזמן מה סחר חופשי. היא גרמה לכך שהיהודים חשפו את רכושם הנסתר. עד מהרה השלטונות החלו

יהודי בוכרה היו פזורים ברפובליקות האוזבקית, התאג'יקית, הטורקמנית, הקירגיזית והקזאחית. המרכז היהודי-בוכרי הגדול ביותר היה באוזבקיסטאן בערים בוכרה, סמרקנד וטשקנט. מדובר ביהודים שלא רק חיו בעיר בוכרה אלא חיו באמירות הבוכרית ששלטה באזור רחב-ידיים עד לכיבוש הצארי-הרוסי של מרכז אסיה. תחומי שליטתו של האמיר הצטמצמו והוא נעשה וסל של הצאר הרוסי. המסורת היהודית-בוכרית מייחסת אותם לגולי בית ראשון בשנת 586 לפני הספירה, שהגיעו מפרס לבוכרה. אכן, שפת דיבורם של היהודים הבוכרים הוא ניב פרסי. בנימין מטודלה מדווח במאה ה12 על קהילת סמרקנד

בשנת 1920 נכבשה בוכרה על-ידי הקומוניסטים ובעלי הון ו'כלי קודש' הוגלו לסיביר או הוצאו להורג. רעב כבד שרר בכל רחבי ברית המועצות. רבים ברחו אל מעבר לגבול – אט אט נסגרו מוסדות הדת ובשנת 1928-9 לא נותרו תלמודי תורה וישיבות. עד שנת 1930 נסגרו כל בתי הכנסת, למעט שניים שבהם היו רשאים להתפלל רק גברים בגיל העמידה ואילך. 'יהודים-מטעם' הסיתו ודרשו לסגור בתי-כנסת ולהפכם למועדוני המפלגה. אחד מסימניו המובהקים של

טַשְׁקֵנְט (Toshkent באוזבקית, Ташке́нт ברוסית), היא בירתה הנוכחית של אוזבקיסטן. לפנים בירתה הייתה סמרקנד. היא ממוקמת על קו רוחב 41° 16 צפון ועל קו אורך 69° 13 מזרח. בעבר היא נקראה צַ'ץ' (Chach), שַש (Shash) ובינקנט (Binkent). טשקנט ממוקמת בעמק צ'ירצ'יק ומתנשאת לגובה 433 מטרים מעל פני הים. הרי צ'אקאל הסובבים אותה מגינים עליה מרוחות ובחורף יורדים בה שלגים. זוהי עיר נקיה, ירוקה ויפה והיא מהווה מרכז תעשייתי ותרבותי בתחומי המדע והאמנויות. היא משתרעת

בשנת 1992 יצאתי לאזור בשליחות לשכת הקשר-נתיב, פורמאלית מעמדי היה נספח התרבות למדינות מרכז אסיה, אך היקף התפקיד הגלוי והסמוי התרחב גם להצלת יהודים מערי מצוקה והעלאתם לארץ. בשנים 1994-1992 תיעדתי מצב נתון של היהודים הבוכרים, שיצאו זה עתה משעבוד לגאולה. רשמתי מראי עיניים ושמע אוזניים ומקצת מאירועי הזמן בספרי 'אוק-יול – דרך לבנה – מסע במרכז אסיה', הוצאת משרד הביטחון, תל-אביב 1996, 204 עמ' + תצלומים. יצאתי בשליחות הספרייה הלאומית יצאתי למסע איסוף של ספרים, כתבי-יד ותעודות

בימי המשטר הקומוניסטי נערכו נישואין אזרחיים ברחבי ברית המועצות, לרבות המדינות המוסלמיות של מרכז אסיה. הנישואין נערכו במשרדי ה'זַאגְס' – המשרד הממשלתי לרישום נישואין וגירושין או שהקומיסר (או הקומיסרית) לענייני נישואין לקח חלק בטקס האזרחי שנערך ברוב עם ונתן שם את חתימתו. תמורת תשלום אגרה נמוכה בוצעו בתהליך מזורז הנישואין והגירושין.

אני סבור שהמאמר חשוב, בכפוף להערות שלהלן. המאמר מאוכלס יתר על המידה במונח המיושן 'אסיה התיכונה' – אסיה אינה תיכונה! לדעתי, יש להשתמש במונח המקובל בעולם 'מרכז אסיה', המגדיר באופן ברור את האזור שבו עוסק המאמר. אני מציע לקרוא למאמר: 'שליחותו של הרב יהושע בן שושן למרכז אסיה במאה התשע-עשרה – גילויים חדשים'. הוא משתמש במונח השגוי לדעתי 'תיקן תיקוני דת' שהוא נכון כלפי הרפורמציה הפרוטסטנטית של מרטין לותר. השד"רים פעלו בעיקר בהכוונת הקהילות בקיום המצוות ובמנהגי תפילה.

1בשנים 1992-1994 יצאתי בשליחות ממלכתית אל הקהילות היהודיות במרכז אסיה הסובייטית לשעבר ואת רשמי מתקופה זאת הבאתי בספרי יהושע-דרך לבנה. בתקופת שרותי גיליתי קהילה היושבת על מזוודות ואגב כך יורדים לטמיון אוצרות התרבות והרוח שלה - בחפצי אמנות, בתעודות היסטוריות ובתעודות בעלות צביון יהודי מובהק, סמיכות לשחיטה, למילה, כתובות וגיטין. ביטוי לדאגתי נתתי בספרי והדברים נפלו על אוזניים קשובות.

לפנינו הסמכה לשחיטה שניתנה בשנת תשל"ג (1973) בקרמינה-נבואי. המסמיך הוא השוחט בן-ציון בן מו' משה איגלנוף ומקבל הסמיכות הוא שלום בן יצחק תכוף. נוסח ההסמכה הוא ברוח ההלכה, אך אינו מחמיר כפי שנהג להחמיר, לפני התקופה הקומוניסטית, רבה הראשי של בוכרה עם השוחטים שהיה עליהם ללמוד לא פחות משלוש שנים דיני שחיטה "ולימדתי אותו הלכות שחיטה וטריפות מראש ועד סוף, עד שמצאתיו בקי ויודע הלכותיהן בעל פה". ההסמכה הייתה על תנאי והשוחט נדרש לחדש את הסמיכה מדי שלוש שנים. הסמיכה בוטלה כאשר נהג השוחט שלא כהלכה. כתב ההסמכה הוא מיום ו' באייר תשל"ג (8 במאי 1973) כתוב על נייר קרטון בכתב עברי

מספר המאמינים באסלאם לפי נתונים משנת 1995 היה כ1.1- מיליארד. תרומה משמעותית למספר הזה תורמות לא רק מדינות המזרח התיכון אלא בעיקר מדינות מרכז אסיה ומזרחה - פקיסטאן, הודו, אינדונזיה, מלזיה, סין, הקווקז, מרכז אסיה הסובייטית וכמובן איראן ואפגניסטן המיסיון האסלאמי הצליח באפריקה הרבה יותר מאשר המיסיון הנוצרי שם.

ג'נגיז נולד על גדות נהר אוֹנוֹן (ממזרח לבאיקל) במונגוליה. אגם הבאיקל תוחם למעשה את הגבול בין דרום מזרח סיביר לבין מונגוליה. אביו, ייסוגאי, היה ראש שבט של נוודים. לאחר מות אביו (1165) נבחר לראש השבט בהיותו בן 13 בלבד. עד מהרה הצליח להחזיר לעצמו את כוחו ושלטונו של אביו. 30 שנה נלחם בשבטים השכנים. בהיותו בן 48 נבחר לעמוד בראש השבטים המונגוליים וקיבל את התואר

במאה העשרים לא נודע על התיישבות יהודית בקנדהאר (Qandahar), שבדרום אפגאניסתאן. תעודת הסמיכה לשחיטה המובאת כאן מעידה על קיומה של משפחת סוחרים יהודית ממוצא אפגאני, שהתגוררה בקנדהאר בראשית שנות ה-30 של המאה ה-20. התעודה נכתבה בקנדהאר על-ידי הרב יוסף חיים בן פנחס [פנחסוף טשקנטי] רבה של טשקנט בדרכו מטשקנט לארץ ישראל. קנדהאר נמצאת על אם הדרך להודו [פקיסטן בימינו] בדרום ולבירה

The external composition of the mausoleum seems rather simple, a hemisphere atop a cube. Burnt brick is used as a building material. All four facades are identical. The unusually beautiful brickwork of the walls gives the building a sort of delicate lightness. According to a legend,Ismail Samani had ruled for more than 40 years even after his death. That legend also says that when people wanted justice, they came to his mausoleum, prayed and put their statements on his grave. The next day they would received the answer and their problems were solved immediately.

אהבת ציון נבעה בראש וראשונה מתוך זיקה דתית וציפייה לימות המשיח וגאולה שלימה. שלוש פעמים ביום התפלל היהודי: תְּקַע בְּשׁופָר גָּדול לְחֵרוּתֵנוּ / וְשָׂא נֵס לְקַבֵּץ גָּלֻיּותֵינוּ / וְקַבְּצֵנוּ יַחַד מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ לְאַרְצֵנוּ. משאת נפשו של היהודי האפגני הייתה תמיד 'ירושלים' – מונח שחבק בתוכו את ארץ ישראל כולה. כשדיבר על עלייה לירושלים, התכוון לארץ ישראל כולה, אך את ירושלים עצמה העלה על ראש שמחתו.

The Encyclopedia of Jews in the Islamic World. Executive Editor: Norman A. Stillman Columbia University, New York; Brill, Leiden, Holland, 2010. The Jews of Afghanistan by Benzion D. Yehoshua

נוקשותו של הממסד התורני ונעילת שערי היהדות בפני צאצאיהם של אנוסים או צאצאיהם של יהודים שאבותיהם לא קיבלו את מרותם של גאוני בבל (אמצע המאה ה-9), היו אחד הגורמים שהביאו לאובדנם של יהודים רבים בחבל ח'וראסאן שבמרכז אסיה וטמיעתם בחברה המוסלמית, וזאת למרות רצונם העז של הצאצאים להיות בשר מבשרה של היהדות. הלקח לא נלמד גם בימינו – כשאנוסי משהד ביקשו (1949) לחזור ליהדות גלויה ולעלות לארץ, הדרך נחסמה בפניהם על-ידי הרב הראשי הרצוג וזאת משום "חשש ממזרות". יהודים שנדחו על-ידי ההנהגה הדתית בבבל ובח'וראסאן, פנו