In the novel Simorgh – An Afghan Jew on The Silk Road, the author Benzoin D. Yehoshua brings the fascinating world of Elisha-Hai, whose father Robbed and murdered by highwaymen in the mysterious mountains of Afghanistan. Elisha-Hai grew up to be a cunning and adventurous boy. He runs away from the old world, where popular beliefs, demons and spirits rule, to a new and unfamiliar world that brings him to the port city of Haifa which is controlled by the British Mandate. The journey brings him together with shrewd dealers, smugglers of drugs, weapons and women, from whom he learns the

מַעֲמוּל לקצין אנגלי 9 לחם ומלחמה 36 שירלי טמבל במירון 44 קץ הפלאות 53 'משוגע עליה' 61 מוסר של גנבים 73 נוכל עם פלומת שפם 92 "זה תמורתך, זה כפרתך!" 96 לדעת אישה 101 ה'עיתונאי' 108 'לדינו של מוכר בורקס בפלורנטין' 118 בעננים ראיתי את אימא 133 "סנדלר לא ייצא ממנו" 138 ציפורים של סתיו 142

חתן עם דם3 היום בו פסקה המלחמה10 מעלה עקרבים14 ציפורים של סתיו33 כשלנין שר אדון הסליחות34 עיר ושמה 'יום שני'38 פגישה עם ר' אמנון ממגנצה 51 צדקה תציל ממוות58 אחותי חנה שלא הכרתי62 ילד לו היה לי75

האחים רחמנוב מחתנים את שמחה 7 קלארק גייבל בא לשכונה 14 אבשלום, אבשלום 24 חייל אלמוני 31 בשביל לבכות צריך מצב רוח 37 'והיא תמתין ב'מוגרבי' בשש ועשרה' 42 יונים מעל החומה 51 כלי הנגינה של אלוהים

השמים והארץ היו לבשר אחד. ערפל לבן שלט בכול. קור מצמרר חדר את הלבוש החם. רוח קרה הכתה בפניו והקפיאה כמעט את הנוזלים בפה ובאף. הפרנסה אילצה את משיח לצאת מן המיטה החמה, ליטול ידיים, להניח תפילין, לאכול פיסת לחם טבולה בדבש שחנה אשתו הכינה לו יחד עם כוס תה. הוא יצא לדרך בתקווה שימכור כמה פריטים לכפריות הסביבה וישוב הביתה בשלום. משיח רכב על החמור בלעם, בדרכו אל הכפרים שמסביב לעיר הראת, שבצפון מערב אפגניסטן. רגליו של הגבר הצנום ורם הקומה, כבן שלושים, היטלטלו משני צידי החמור וכפות

חוקרים מאוניברסיטה אינדיאנה שבארה"ב חקרו את המוסיקה האפגאנית ואספו מבחר עשיר של כלי נגינה מקומיים ומסורות מוסיקליות. בדומה לדפוסי תרבות אחרים מאפיינים את אזוריה השונים של אפגאניסתאן יסודות מוסיקליים שחדרו ממרכז אסיה, מאיראן ומתת-היבשת ההודית. הרבה מן המסורות הללו הן מסורות שבעל פה, שעברו מדור אחד למשנהו מבלי שתועדו בתווים או בהקלטות. יש מסורות ייחודיות לאזורים שונים באפגאניסתאן, המורכבת מלאומים שונים. כלי הנגינה המסורתיים הם:

הטלפון חזר וצלצל בעקשנות. מעבר לקו היה ולודיה שריפוב, נהג ה'לאדה' המוסלמי שעבד במרכז התרבות הישראלי שאותו ניהלתי במסגרת שליחותי במדינות המוסלמיות של ברית המועצות לשעבר. הגעתי לאזור זמן קצר לאחר פירוקה של ברית המועצות והכרזת עצמאותן של המדינות שהיו חלק ממנה. "סבתא שלי מתה. אני מבקש שתבוא מהר," התייפח ולודיה בטלפון.

"בארץ העיוורים בעל העין האחת הוא המלך. בעל זוג עיניים הוא מלך המלכים", נהג צ'רלי לומר לאלה שנעצו בו מבט ישיר. זוג האיזמרגדים שלו התחזו לעיניים והבזיקו אור ירקרק כמגדלור בנמל חיפה. הן סקרו את סביבתן ותחבלו תחבולות. פדחתו הייתה חלקה ומבהיקה כקרחת יער ומעורפו השתלשל זנב שועל, כאילו מעולם לא הבעירו זנבות שועלים בשדות פלשת. יותר מכול אפיינה אותו הליכתו המרקדת של צ'רלי צ'פלין, שדמתה לתנועת מריונטה בתיאטרון בובות. הבריטים ששלטו אז בפלסטינה-א"י קראו לידידם בשם

עשרת השבטים האובדים – אגדה או מסורת? 11 הגניזה האפגנית ודרכי המשי 19 אנוסים והמרות דת בקרב יהודי אפגניסטן 28 העברית שבפי יהודי אפגניסטן 38 שמות משפחה באפגניסטן 62 מנהגי חתונה של יהודי אפגניסטן 68 אגדת יעקב רז – חלל האצ"ל הראשון שנפל בקרב 73

פַּרִישְׁתֶה קמה מעל המזרן, התעטפה בחיפזון בבּוּרְקָה שלה ודשדשה בזעף לעבר חדר מגוריה. רוּשִׁינָה הייתה עצובה אך גאה בעצמה. היא התלהבה מן היכולת שלה להדוף את פַּרִישְׁתֶה. כל הלילה התהפכה על המזרן וציפתה לבוקר חדש ולהתמודדות חדשה. לרגע חלפה מחשבה בראשה שאולי כדאי היה לה להתנסות ולהתקרב לגופה של אישה. אך כוחות אחרים חיזקו בה את הרצון להיות רעייה נאמנה. היא חלמה על תינוק שמנמן וחייכן בעריסת בד שיהיה קשור לגבה. היא תלך אתו לבית הוריה ותחשוף את סיפור חייה: "אימא, ביבי, הנה הנכד והנין

'בעתיד נהיה קבצנים עוד יותר גדולים' 3 האחים רחמנוב מחתנים את שמחה 8 קלארק גייבל בא לשכונה 16 גם המלך ג'ורג' גמגם 27 צרור של 'טוֹמִיגַן' אל שמי התכלת 34 יש אהבה בעולם? 43 'בשביל לבכות צריך מצב רוח' 47 'והיא תמתין ב'מוגרבי' בשש ועשרה' 53

אי השושנים רודוס, שבו נחתם הסכם שביתת הנשק עם ירדן, ריתק אותי מאז ומתמיד. הקהילה הספרדית של רודוס נשלחה לאושוויץ ורק אישה אחת חזרה משם והיא מקדישה את כל חייה לבית-הכנסת של העיר רודוס. מנקה ומטפחת ושומרת על המקום כבבת עינה. ערב יום כיפורים אחד חיפשתי את בית-הכנסת של האי רודוס בתקווה שאמצא שם מניין ל'כל

מעבר לרחוב הופיע כמדי ערב שבת חכם מאיר, לבוש קפטן משי לבן ונעלי השבת השחורות שלו בוהקות כראי ומצנפת צמר שחורה מעטרת את ראשו. הוא תקע צפירות עולות ויורדות בחצוצרת נחושת ממורקת, שהבליטה את זקן התיש אשר לו. ובידיהם עלי

"בארץ העיוורים בעל העין האחת הוא המלך. בעל זוג עיניים הוא מלך המלכים", נהג צ'רלי לומר לאלה שנעצו בו מבט ישיר. זוג האיזמרגדים שלו התחזו לעיניים והבזיקו אור ירקרק כמגדלור בנמל חיפה. הן סקרו את סביבתן ותחבלו תחבולות. פדחתו הייתה חלקה ומבהיקה כירח במילואו ושיוותה לו מראה מכובד. יותר מכול אפיינה אותו הליכתו המרקדת של צ'רלי צ'פלין, שדמתה לתנועת מריונטה בתיאטרון בובות. הבריטים ששלטו אז בפלסטינה-א"י קראו לנאמנם בשם החיבה 'צ'רלי', שם שרמז במידה מסוימת לגיבור התקופה צ'רלי צ'פלין, אך תאם יותר את מוריס שבלייה. מגבעת פנמה לבנה לראשו, מתהדרת בסרט אדום רחב, והתיתורת

צדקה תציל ממוות תשבצים חתן דמים אבשלום, אבשלום חייל אלמוני אודסה הכל תלוי במזל 'והיא תמתין ב'מוגרבי' בשש ועשרה' 34 יונים צחורות בשמי ירושלים ילד לו היה לי

מגדל דוד של תשוקות 9 לחם ומלחמה 23 קֵץ הַפְּלָאוֹת 30 שירלי טמבל במירון 50 הנזיר – רופא לגוף ולנפש 57 מַעֲמוּל לקצין אנגלי 64 מוסר של גנבים 90 תרנגול כפרות 109 בצלאל המשוגע מחפש אישה 120 לדעת אישה 130 ה'עיתונאי' 138

בראש השיירה רכב על סוסו הקיסר וילהלם השני, לבוש מדי אביר היוצא בראש חילותיו לכבוש את עיר-האלוהים. מאחוריו רכב הנסיך בילוב, בן לווייתו של הקיסר, בעקבותיהם הקיסרית אוגוסטה ויקטוריה ומלוויה, ובמאסף – פלוגות רוכבים ממשמר הכבוד של הסולטן. בשער-הכבוד פגש הקיסר את שני רבניה של ארץ ישראל, העטורים בעיטור של גבורות: ר' יעקב שאול אלישר, חכם באשי וראשון לציון, איש רם-קומה ומתהדר בזקן עבות צחור, אדרתו המלכותית משתפלת עד לרגליו וקומתו מתנשאת בטורבן המוזהב שלראשו, ור' שמואל סלנט, שמואל'קה בפי העם, קטן, נמרץ, איש חם, מפשפש בזקנקנו ומצטרף לברכתו של החכם-באשי: "ברוך שחלק מכבודו לבשר ודם" ומישר את כובע הקרדינל התקוע על ראשו בשמץ של קונדסות.

תשבץ ירושלמי 9 אמיליה 17 כיפור של חסד 25 איפה המשיח איפה? 31 קלארק גייבל בא לשכונה 37 משלוח מנות לשְׁפְּרִינְצֶה 48 'והיא תמתין במוגרבי בשש ועשרה' 53 טנגו על הגג בפלורנטין 62 פגישה מאוחרת 73 מנוחה נכונה 78 'ילד לו היה לי' 85 אבשלום, אבשלום 90

זמרים ומוסיקאים באפגניסטן טאבלה זאנג-א-זאן סאראנג מקאבול רבאב מבדאכשאן, דוטאר נהראת וסארינדה-ג'יחאק פושטוני סארינדה (סארוז) מדרום-מערב אפגאניסתאן

בראש השיירה רכב על סוסו הקיסר וילהלם השני, לבוש מדי אביר היוצא בראש חילותיו לכבוש את עיר-האלוהים. מאחוריו רכב הנסיך בילוב, בן לווייתו של הקיסר, בעקבותיהם הקיסרית אוגוסטה ויקטוריה ומלוויה, ובמאסף – פלוגות רוכבים ממשמר הכבוד של הסולטן. בשער-הכבוד פגש הקיסר את שני רבניה של ארץ ישראל, העטורים בעיטור של גבורות: ר' יעקב שאול אלישר, חכם באשי וראשון לציון, איש רם-קומה ומתהדר בזקן עבות צחור, אדרתו המלכותית משתפלת עד לרגליו וקומתו מתנשאת בטורבן המוזהב שלראשו, ור' שמואל סלנט, שמואל'קה בפי העם, קטן, נמרץ, איש

צדקה תציל ממוות 3 שמחה מהולה בצער 7 חתן דמים 12 אבשלום, אבשלום 20 חייל אלמוני 25 הכל תלוי במזל 30 'והיא תמתין ב'מוגרבי' בשש ועשרה' 34 יונים מעל החומה 41 ילד לו היה

אברהם עמיצור (מקודם: כהן-מזרחי) נולד בנובנדיגן , כפר בפרס (איראן), בי' בטבת תרנ"א (21 בדצמבר 1890). עלה ארצה ב-1911. שירו הראשון אה אור ב"הדים" בעריכת אשר ברש ויעקב רבינוביץ ואחר זה הדפיס שירים וסיפורים משלו ראו אור ב'הדים', "כתובים", "מאזנים", "הארץ", "בוסתנאי", "הדואר", "גליונות", קובצי "קטיף" ועוד. נפטר ב-1969 בפתח-תקווה. מספריו: לבטים : רומן מחיי עולי פרס (תל אביב 1933); הנידחים: רומן על אנוסי משהד (ירושלים 1969); הנדר : סיפורים מחיי יהודי פרס ועולי פרס. הקדמה: ישורון קשת (ירושלים 1973). ראו: וויינר, חיים. "לבטים". בספרו: פרקי חיים וספרות / ליקט וכינס זאב וויינר (ירושלים : קרית-ספר, תש"ך 1960), עמ' 158־159