ירושלים ירושלים שלי 'ימים נוראים' בירושלים מרכז אסיה אמרות, פתגמים ומטבעות לשון במרכז אסיה אפגניסטן לאן נעלמו עשרת השבטים? - האם השבטים הפתנים הם צאצאי גולי אשור? אנוסים והמרות דת בקרב יהודי אפגניסטן במאות התשע-עשרה והעשרים

שמואל יוסף עגנון (צ'צ'קס) נולד בשנת 1888 בבוצ'אץ' (גליציה המזרחית) ונפטר בירושלים בשנת 1970. עגנון היה רב-אומן בספרות העברית החדשה. בשנת 1908 עלה לארץ ובשנת 1913 ירד לגרמניה שם נשא לאישה את אסתר לבית מרכס (1920). בשנת 1924 חזר לארץ וחי בה עד מותו. עגנון זכה פעמיים בפרס ביאליק, פעמיים בפרס ישראל ובשנת 1966 זכה לפרס נובל לספרות. במסעותיו ספג נופים חברתיים שונים שאותם צייר בספריו:

פגישה עם סופר קטע פתיחה: האיל, עמ' 9-10 מי היה אבא שלי? מורה דרך, מספר עממי שגרם לי בושות והוצאתי שני קבצים מסיפוריו. מהו סיפור האיל? מאורס מבלי להבין מה, איך ולמה. לקרוא עמוד 19 אהבה בימין משה - לילה של זכרונות. סיפורה של שכונת ימין משה, לקרוא "לעתיד לבוא..." עמוד 25 הוא חוזר אל הזכרונות כשיום אחד הוא מגלה שלונה הצעירה והיפה מאוהבת בבן של המוכתר בג'ורת אל ענב

מקור חשוב לחשיפת ההוויה הספרדית בארץ-ישראל בכלל ובירושלים בפרט במחצית הראשונה של המאה העשרים, הם הסיפורים והרומנים שכתבו סופרים ספרדים. הם תיארו ביצירתם את המעגל הקטן של הבית והמשפחה ומשם פנו למעגלים נוספים של החצר הירושלמית, העדה, הקהילה, השכונה, הרחוב ומשם למעגל הגדול - תמונת ההוויה הירושלמית של תקופתם. מכנה משותף לאותם יוצרים הוא הכשרתם כמורים וחלקם אכן עבדו כמורים בארץ ובגולה. יש מן

הנושאים שלהלן הם לבחירה - כל הרצאה בת 90 דקות - עד 3 הרצאות ביום. נושאים מרכזיים בסמינר - א. משוררים וסופרים ישראלים ב. הסכסוך הערבי-ישראלי והסכמי השלום ג. עיתון העיתונאים - עיתונאים מראיינים את ראש ממשלת ישראל ואת שריו על ספרות עברית ועל משוררים וסופרים ישראליים: 1. זלדה - בין אמונה לפיוט

אחד המשוררים האהובים עליי הוא נתן יונתן. ההיכרות שלי איתו התחילה בעקבות פירסום הרומן שלי "פורצי גדר", שיצא לאור בספרית פועלים. נתן יונתן קרא את כתב-היד וכמו שאומרים היום 'נדלק' והתקשר אליי הביתה ואמר: קראתי והתרגשתי. אנו נוציא לאור את הספר. תוך זמן קצר ביותר הרומן היה מוכן ואני זכיתי לידיד יקר. בערבים שנערכו לכבוד הספר נתן יונתן דיבר על הספר. איזו רכות ורגש יש באיש הזה. רבים משיריו נותנים ביטוי למלחמות ישראל. הוא, הפלמ"חניק ממשוררי דור תש"ח, שגידל רעמה בן-גוריונית שמלווה אותו עד היום במלואה. בשיריו מולך איזה מן יגון.

נושאים לתוכנית העשרה בחבר העמים א. המאבק למען השלום הסכמי השלום והסכסוך הישראלי-ערבי מלחמה ושלום בירושלים - סיפור אישי מלחמה ושלום במסורת ישראל המאבק להקמת המדינה העליות לארץ

לא רק דויד מלך ישראל חי וקיים, אלא, האמינו לי, גם שמואל יוסף עגנון חי וקיים וזוכה לתהילה. ב9- מעלות מינוס, למעלה מאלף קילומטרים דרומית למוסקבה, ביער עבות ומושלג על גדות הוולגה, באזור סמרה - רוחו של עגנון שרתה עליי ועל מורים מקומיים לעברית. הנושא: תהילה של עגנון. אלה אוהבי הספרות הרוסית, האמונים על פושקין ועל טולסטוי ודוסטוייבסקי, נפגשו לראשונה עם

ברבים משיריהם בוחרים התאומים להיות לפה לדור האבות, אך בה בעת זהו חיפוש אחר אלים חדשים, ניסיון למצוא יסודות אלוהיים מקודשים בדור הקודם. כך נמצא האלהה של דור האבות ושל משוררים קדומים, המופיעים בשיריהם. האבות המייסדים מייצגים את הזיכרון ההיסטורי שאסור לו לכלות מן העולם. כל האבות הקדומים עדיין חיים, עדיין מכשפים את ההווה, משכרים את העולם הקיים ורוחם עליו: "נשמתכם, אתם כאן, עכשיו חיים" , שר הרצל בשירו (שם). העולם אינו יכול להתנהל בלעדיהם, אסור לעולם לשכוח אותם: "עכשיו שאינם, אימרו להם גם אתם / כמה הם חלק

יהודה בורלא (ירושלים 1886 – תל-אביב 1969). זכה בפרס ישראל. ממניחי היסוד לספרות העברית החדשה בארץ-ישראל. בן למשפחה ספרדית היושבת בארץ כשלוש מאות שנה. התחנך במוסדות תורה ספרדיים וסיים את לימודיו בבית-המדרש למורים בירושלים מייסודו של ה'עזרה'. משנת 1908 עסק בהוראה. כן מילא תפקידים ציבוריים שונים, יצא בשליחויות לחוץ-לארץ והיה פעיל באגודת הסופרים העברים, שכמה פעמים שימש

יהודה בורלא (1887-1969) הוא מספר הסיפורים של ספרותנו. כמה סמליות יש בעובדה שבורלא הלך לעולמו בליל שבת כ"ז במרחשוון תש"ל (8.11.1969), כאשר הסב עם משפחתו לשולחן השבת וסיפר, כדרכו, סיפור שלאחר הסעודה. הוא היה מספר סיפורים מעצם ברייתו. לשונו הסיפורית הייתה קולחת כלשונו של מספר עממי, העומד בשער בת רבים ומספר את סיפוריו למאזיניו פעורי הפה.

נולד בראדי אוקראינה בשנת 1873 נפטר ונקבר בתל-אביב בשנת 1934 סך הכול חי ופעל 61 שנה וזכה להיחשב למשורר הלאומי. כל חייו חי את חוויית הכפר שבו נולד והנופים פיעמו בקרבו. הכפר הפך מבחינתו למרכז היקום והוא נתן לכך ביטוי ב'ספיח', ו'אם ישאל המלאךק ו'החצוצרה נתביישה' ובהרבה שירים אחרים. האב ומשפחתו חכרו יער ובית ריחיים. המשפחה הייתה עסוקה בענייני פרנסה וביאליק הילד גדל לנפשו. את אביו זכה לראות רק מערב שבת עד ראשון בבוקר.

ההתחברות לזוגות בתולדות הספרות העברית נשלטת על-ידי נקודות-מוצא של סמיכות בזמן הכתיבה ובז'אנר הכתיבה: יהודה הלוי ושלמה אבן גבירול ביאליק וטשרניחובסקי עגנון והזז ביאליק ועגנון

בן-ציון יהושע, M.A., סופר עברי וחוקר קהילות ישראל במרכז אסיה. מנכ"ל הוצאת מאגנס באוניברסיטה העברית, ראש אגף הסברה בעיריית ירושלים, בשליחות ממלכתית במדינות המוסלמיות של מרכז אסיה. מרצה בארץ ובחו"ל. משתתף בתוכניות רדיו וטלוויזיה. מדריך קבוצות למרכז אסיה ולקווקז. מחקר: מנדחי ישראל באפגאניסתאן לאנוסי משהד באיראן (הוצאת מוסד ביאליק), אוק-יול (דרך לבנה) – מסע במרכז אסיה (הוצאת משרד הביטחון).

יהודה בורלא (1887-1969) הוא מספר הסיפורים של ספרותנו. כמה סמליות יש בעובדה שבורלא הלך לעולמו בליל שבת כ"ז במרחשוון תש"ל (8.11.1969), כאשר הסב עם משפחתו לשולחן השבת וסיפר, כדרכו, סיפור שלאחר הסעודה. הוא היה מספר סיפורים מעצם ברייתו. לשונו הסיפורית הייתה קולחת כלשונו של מספר עממי, העומד בשער בת רבים ומספר את סיפוריו למאזיניו פעורי הפה.

ערב טוב לכלת הערב ד"ר עירית אמינוף, מחנכת ותיקה וחוקרת מדרשי חז"ל, לבעל האכסנייה ד"ר שלמה חי חיזק, לדוברים בערב הזה - חוקר המקרא פרופ' יאיר זקוביץ וחבר הכנסת לשעבר יוסי אחימאיר, סופר וחוקר. ערב טוב קהל יקר, פתחנו את הערב בנגינת ולס משל שופן, בביצועה של הפסנתרנית ספיר בן אברהם, תושבת בית שמש, שם סגדו לשמש, שם חי ופעל גיבור הערב הזה, כפי שמעיד גם שמו – שמשון. תודה לספיר בן אברהם.

החצר הייתה בימת החיזיון של החיים. שמחה ועצב קולות צחוק וזעקות של עצב ויגון. במרכז החצר עמדו המטבחים שצמחו כפצעי בגרות עם גגות פח ובתוכם פרימוסים גועשים. מעל הפתיליות שהעלו ריחות מרדימים של נפט התבשלו הסופריטו והמג'דרה ונאפו הבוריקיטס ובלילות שבת עלו מהם ריחות של חמין שכללו מעיים ממולאים ופסוליה המתבשלת לצד רצועות בשר, מעיים ממולאים בטחול, עצם רבודה בלשד, תפוחי אדמה וביצי חמינדוס חומים. בציר הדגים שטו והתבשלו על אדי הסמובר סרדינים טריים מימה

השתתפו: פרופ' יום טוב עסיס, פרופ' יוסף טובי, ד"ר יוחאי אופנהיימר, בן-ציון יהושע, מיכאל גלצר סוכם לקיים סדרה של כינוסים על סופרים מזרחיים בספרות הישראלית: הראשון בסתיו תשע"ג (אוקטובר 2012) במכון בן-צבי. בהמשך יתקיימו באוניברסיטת חיפה, תל-אביב, ואולי בר-אילן או בן-גוריון. הכינוס הראשון יעסוק ב"בית אבא (או בית ההורים): השתקפות הבית המזרחי ביצירה הישראלית (הכוונה לספרים שנכתבו מ-1970 ואילך) שלד מוצע למבנה הכינוס הראשון 11:00-10:00 ברכות והרצאת פתיחה על ההקשר הספרותי של הכינוס 12:30-11:00 מושב ראשון: שלוש או ארבע הרצאות של חוקרים על היבטים שונים של הנושא

סיפור חייה של שלומית פלאום יכול היה לאכלס רומן שלם על אישה שהייתה מלכה בצאתה וקבצנית בביתה, משום שאין נביא בעירו, ודאי לא נביאה. לכל מקום שהגיעה היא הציגה את עצמה בגאווה כי אישה עברייה מארץ ישראל חייה התאפיינו בבדידות רבה בארץ. בעולם הגדול התקבלה במאור פנים. משאת נפשה הייתה להביא ממסעותיה לקחים ושיטות חינוך לטובת הנוער הגדל בארץ. היא בין הראשונות שנכבשו בקסמיה של הודו. היא מתיידדת וחיה במחיצתם של מהטמה גאנדי אבי הודו החדשה ומשוררה הלאומי רבינדרנט טאגור. המראה יוצא הדופן שלה עורר גיחוך ולעג בארץ ישראל. בשנת 1935 יוצא לאור ספרה 'בת ישראל נודדת' המביא את סיפורי נדודיה ויותר מכול את בדידותה.

ערב טוב קהל יקר, פתחנו את הערב המיוחד הזה בקטע מוסיקלי מהודו, שבוצע על-ידי צמד האמנים המצוין 'דואו בהקטי' בחליל הודי ובכלי הקשה. תודה לאמנים שעוד נשמע אותם במהלך הערב. לא בכדי בחרנו במוסיקה הודית. בערב הזה תככב גם הודו וירחפו כאן לצד רוחה של שלומית פלאום גם מהטמה גאנדי אבי הודו החדשה, שאתו התיידדה ולמדה תורה באשראם של משוררה הלאומי של הודו רבינדרנט טאגור בעל פרס נובל לספרות. כל חייה היא ראתה בהם את מוריה ומדריכיה.

יהודה בורלא (1887-1969) הוא מספר הסיפורים של ספרותנו. כמה סמליות יש בעובדה שבורלא הלך לעולמו בליל שבת כ"ז במרחשוון תש"ל (8.11.1969), כאשר הסב עם משפחתו לשולחן השבת וסיפר, כדרכו, סיפור שלאחר הסעודה. הוא היה מספר סיפורים מעצם ברייתו. לשונו הסיפורית הייתה קולחת כלשונו של מספר עממי, העומד בשער בת רבים ומספר את סיפוריו למאזיניו פעורי הפה.

בתולות אדמוניות ותפוחים אדומים ריחות קינמון של מאפה טוב עלו מישיבת 'עץ חיים' בוולוז'ין שבה למד ביאליק[1]. הבניין הפך לקונדיטוריה. האופה רטנה שבקרוב יועבר המקום לידיים יהודיות. בבניין הישיבה המוזנח עמדה עליבות גדולה. נזכרתי בתיאורו של ביאליק ב'על סף בית המדרש' ..משנה חרבה חרבת. מבלי באי מועד, עלה חציר במסילתך ושביליך דשאו, ארג העכביש על סיפונך רועד, על גגך הנקרע בני עורבים יקראו;

בשלהי שנות החמישים חזרנו ממבצע סיני עם ניסיון צבאי ופיקודי. הגיעה השעה להשלים את בחינות הבגרות האקסטרניות שלנו, שנערכו אז בשעות הערב בבית שמידט, לשעבר בית הספר הקתולי לבנות, שתכנן האדריכל הטמפלרי תיאודור זנדל וכיום שוכנים בו קצין העיר ירושלים ומוזיאון יהודי איטליה. מזכיר בית הספר היה לא אחר מהקומוניסט שרגא בירן, לימים עורך דין ומיליארדר. לזכותו של בירן יאמר שהוא כקומוניסט אדוק התחשב בנו הדלפונים, פרס לנו את התשלומים והעניק לנו הנחות. כאן בבית הספר האקסטרני פגשנו לראשונה את אהרן אפלפלד.

שלום רב,להזכירך,בתאריך 18.12.2012 הנך משתתף/ת בפרויקט "סופרים קוראים", ארכיון הוידיאו של כלל סופרי ומשוררי ישראל.שים/י לב - יש להביא את הספר שמתוכו ברצונך להקריא, עם קטע הקראה שתבחר/י באורך שלא יעלה על שלוש דקות קריאה (כעמוד אחד).לפני ההקראה מהספר, תתבקש/י לענות על שאלה אחת או שתיים לפתיחה: "הצג את עצמך בקצרה. ספר על הרגע המכונן בו ידעת שתרצה לכתוב ולהיות סופר" (אורך מונולוג הפתיחה בין שתיים לשלוש דקות. נא לא להקריא מהכתב).הצילומים מתקיימים ב"חדר סיפור" בבית אריאלה.אנא אשר/י הגעתך במייל זה,בברכה,שירית.

החצר הייתה בימת החיזיון של החיים. שמחה ועצב קולות צחוק וזעקות של עצב ויגון. במרכז החצר עמדו המטבחים שצמחו כפצעי בגרות עם גגות פח ובתוכם פרימוסים גועשים. מעל הפתיליות שהעלו ריחות מרדימים של נפט התבשלו הסופריטו והמג'דרה ונאפו הבוריקיטס ובלילות שבת עלו מהם ריחות של חמין שכללו מעיים ממולאים ופסוליה המתבשלת לצד רצועות בשר, מעיים ממולאים בטחול, עצם רבודה בלשד, תפוחי אדמה וביצי חמינדוס חומים. בציר הדגים שטו והתבשלו על אדי הסמובר סרדינים טריים מימה של יפו והעלו ניחוחות של פלפל שחור והרבה קינמון עד שהעצמות נימוחו בפה.

ספרו האחרון של בן-ציון יהושע - 'שתיקת התרנגול' - חושף את ההוויה הספרדית הססגונית של ירושלים בשלהי תקופת המנדט. יצירתו בנויה מעגלים מעגלים המשתזרים זה בזה – הבית, החצר, השכונה וירושלים. פער הדורות ושבירת מסגרות מסורתיות הופכות את הבית להר געש. האב – ה'סניור פדרה' הכול יכול, יוצא למלחמות של כבוד ומאבד מסמכותו מול המרד של בני ביתו בניצוחה המתוחכם של אם המשפחה. בני ביתו מבקשים למרוד בישן ולפתוח דף חדש בחברה הישראלית. האם המיסטיקנית, שאינה יודעת קרוא וכתוב, מצליחה בחכמתה העממית, לשונה השנונה ושקריה הלבנים לנווט את משפחתה לפני התפררותה. סימון הבן הקומוניסט, חי בשלום עם מרקס, לנין ו...הקדוש ברוך הוא ומשלם מחיר כבד על כך. מנגד אחיו

אלה תולדות המשוררת רחל (בלובשטיין) נולדה בעיר סרטוב ברוסיה בשנת תר"ן (1890). וגדלה בפולטאווה. אביה היה סוחר עשיר בפרוות וביהלומים, אימה הייתה אישה משכילה ומיוחדת, בתו של הרב הראשי של העיר ריגה. משפחתה נעה בין גאוניות לטירוף ואחדים מבני המשפחה היו מאושפזים בבתי חולים לחולי נפש. אורי מילשטיין מספר שסופיה, אימה של רחל, היו לה כוחות מאגיים ובראיית העתיד. כשהלכה פעם ברחוב, קרא מאחוריה פועל מעל פיגומי בניין "יהודיה מלוכלכת".

לפתוח בשיר אלף נשיקות. מילים מירית שם אור. מנגינה צביקה פיק. שר יהורם גאון ערב טוב קהל יקר, ערב טוב לסופרות ולסופרי אהבה הלוקחים חלק בערב זה, המוקדש לנושא יקר כל כך וכואב כל כך כמו האהבה. יש שזכו והגיעו על כנפי האהבה לפסגות, ויש שהתייסרו ממנה וצלקות האהבה ילוו אותם עד אחרון ימיהם. התכנסנו כדי לציין את האנתולוגיה "ל"ב סיפורי אהבה עבריים - שלושים ושניים סיפורי אהבה

יושבת לה ירושלים כנשר הנושא גוזליו על כנפיו. יש שכונות מיוחדות לאשכנזים ויש שכונות מיוחדות לספרדים... ויש מהן שכמה עדות יושבות בהן כאחד... ושוב אין אדם אומר צר לי המקום שאשב בירושלים. (ש"י עגנון, תמול שלשום, עמ' 200). עלילות הכלב בלק ב'תמול שלשום' לעגנון מתרחשות בשכונת הבוכרים הדמות הבולטת ב'תמול שלשום' של עגנון היא דמותו של יצחק קוּמֶר, שנעשה

נולד 1852 בזאמושץ' פולין. נפטר 1915 בורשה, פולין. מגדולי סופרי יידיש ועברית. קיבל חינוך תורני בעירו. למד דקדוק עברי, גרמנית ורוסית. התעמק בספרי הגות יהודיים ולא יהודיים. בגיל צעיר התחיל לכתוב, אך יצירות ביכורים אלה לא נתפרסמו ואבדו. בנעוריו היה מושפע מתנועת ההשכלה וכתב עד 1878 ברוח ספרות ההשכלה.

אחד המשוררים האהובים עליי הוא נתן יונתן. ההיכרות שלי איתו התחילה בעקבות פירסום הרומן שלי "פורצי גדר", שיצא לאור בספרית פועלים. במשך שנים רבות עבד נתן יונתן כעורך בהוצאת 'ספריית פועלים' בתל-אביב בשליחות תנועת השומר הצעיר. הוא היה עורך הפרוזה של בית ההוצאה.

מלחמה ושלום בירושלים - סיפור אישי. היחס לשלום במסורת ישראל. יהודי מרכז אסיה במבחן ההלכה - שתי סוגיות היסטוריות מימי הביניים ומהעת החדשה. "בדמי ימיה" של ש"י עגנון - סיפור מופלא ווירטואוזיות לשונית. שתי באלאדות על נושא תנ"כי (מלחמה בפלשתים) מאת שאול טשרניחובסקי: א. "בעין דור" ב. "על הרי גלבוע".

כלת הערב המשוררת חלי אברהם איתן העניקה לי את הכבוד להנחות את האירוע לכבוד יצירותיה: כאב השורשים הכפולים (מחקר) מחזור אור, שיר ואישה (קובץ שירים) השקת הדיסק 'מחזור אור שיר ואישה'. הלחין ניסן פרידמן. אני מבקש להודות לכם על השתתפותכם ועל תרומתכם לערב מיוחד זה. מצורפת ההזמנה לאירוע. בתוכנית: א. המשורר בלפור חקק - יברך בשם אגודת הסופרים ב. שלושה דוברים יהיו בערב זה:

אדם כותב על תבנית נוף מולדתו שאלו פעם את הסופר יהודה בורלא: אתה שאשתך עלתה מרוסיה ואת רוב חייך בילית עם אנשי העלייה השנייה והשלישית, מדוע לא כתבת עליהם והתמקדת בירושלים העתיקה ובחברה הספרדית שממנה באת? בורלא השיב חד וחלק: אדם כותב על תבנית נוף מולדתו, על הקרוב ללבו מילדותו. בורלא שהיה ריאליסטן לירי, כתב על מראות התשתית שנחרטו בזיכרונו מימי הבראשית. יצחק שמי, חברו לספסל

ערב אחד פתח יהודה עמיחי את מכשיר הטלוויזיה למהדורת החדשות של שמונה. על המסך הקרינו הלוויה צבאית. לא היו שם אנשי חברה קדישא צבאית ולא חזן, רק אישה אחת, ארוכת שיער, עמדה ליד קבר בנה וקראה את הקריאות הבאות: אל מלא רחמים, אלמלא האל מְלֵא רחמים היו הרחמים בעולם ולא רק בו

ליללילה קשת ושלחקשת=DUGAשלח=חרב MECH חרששקט בעלת האובKOLDOVSTVO צל הרואהצל הנביא PROROK עלטהחושך כבד TEMNOTA אש זוועותאש נוראה, איומה UJAS קלחתסיר גדול, דוד KOTYOL בלילה רותחת KIPYAYASHII SMES יתפתל IZVILISTII

בהפוגה הראשונה, כשהוסר המצור מעל ירושלים, ירדה אביבה קושניר לתל-אביב. היה זה אחרי נפילת בעלה טוביה קושניר שהיה עם הל"ה בדרכם לסייע לגוש עציון, והיא אלמנה בת עשרים. בעלה טוביה נהרג שנה אחת לאחר נישואיהם. שבועות ספורים קודם לכן, ב3- במאי 1948 נפל נחום (זוזיק) הזז, בנם של הסופר חיים הזז והמשוררת יוכבד בת-מרים, בקרב על אוגוסטה ויקטוריה. הזז שהיה בעל משמעת עצמית עצומה

ריחות קינמון של מאפה טוב עלו מישיבת 'עץ חיים' בוולוז'ין שבה למד ביאליק. הבניין הפך לקונדיטוריה. האופה רטנה שבקרוב יועבר המקום לידיים יהודיות. בבניין הישיבה המוזנח עמדה עליבות גדולה. נזכרתי בתיאורו של ביאליק ב'על סף בית המדרש' ...משנה חרבה חרבת. מבלי באי מועד, עלה חציר במסילתך ושביליך דשאו, ארג העכביש על סיפונך רועד, על גגך הנקרע בני עורבים יקראו; אבן אבן תשמט ותוכה רסיסים עמודיך יתפלצון, כולך עומד בניסים...

סך הכול חי ופעל 61 שנה וזכה להיחשב למשורר הלאומי. כל חייו חי את חוויית הכפר שבו נולד והנופים פיעמו בקרבו. הכפר הפך מבחינתו למרכז היקום והוא נתן לכך ביטוי ב'ספיח', ו'אם ישאל המלאך ו'החצוצרה נתביישה' ובהרבה שירים אחרים. האב ומשפחתו חכרו יער ובית ריחיים. המשפחה הייתה עסוקה בענייני פרנסה וביאליק הילד גדל לנפשו. את אביו זכה לראות רק מערב שבת עד ראשון בבוקר.

בדיון של פרופ' נורית גוברין (ספרה 'קריאת הדורות, כרך א, עמוד 454- ) על סיפורו של עזרא המנחם 'עריק', סיפור הווי על רקע מלחמת העולם הראשונה, גיבוריו של עזרא המנחם שרויים בתחום האמונה התמימה, הלך מחשבתם פטליסטי, והם כפופים לחוקיו של עולם סמוי, שכוחות נסתרים שולטים בו. אמונתם של הגיבורים תמימה ובעולם זה החטא והעונש הבאים לאלתר הולכים צמודים ומהווים את סדר העולם. הגיבורים, המנסים לחרוג מן המקובל, לקבוע בעצמם את גורלם, לעשות דין לעצמם, ללכת אחר רגשותיהם ולעקוף

צמד החקקים אינם רק משוררים מוכשרים הם גם תופעה, ההופכת למציאות בעולמנו הספרותי, עם צאת ספרם השני "ספר אורות האהבה". אין זה מקובל בקרית ספר שלנו, שתאומים - שניהם גם יחד – מחוננים בכשרון כתיבה ומפרסמים את ספריהם, הנכתבים בנפרד, בכריכה אחת שהיא רחם אחת לתאומי שירה, וכולה חן ורגישות שירית. מאז הופיע ספרם הראשון "במזל תאומים" , לפני שנתיים , התבגרו השניים ואף שירתם נעשתה נועזת יותר.

הרומן שלי 'שתיקת התרנגול' מציג את הבית הספרדי בתקופה של על פרשת דרכים משנות הארבעים לשנות השישים של המאה העשרים. בהם מאורעות גדולים השפיעו על הבית הספרדי – מלחמת העולם השנייה על מוראותיה והחורבן שהמיטה על הקהילות הספרדיות ביוון ובמקדוניה, המאבק בבריטים בארץ ישראל והתגייסות הבנים לשורות המחרות, מלחמת העצמאות והמוות המגיע לפתח הבית, מדינת ישראל בראשיתה והתפרקות מעמדו של אבי המשפחה. הבית ב'שתיקת התרנגול' עומד מול גלים של התרחשויות. הבנים פורקים משמעת ופונים איש איש לדרכו – סימון הבכור הוא קומוניסט נלהב שמצד אחד

דן בניה סרי מתאר בספרו 'עוגיות המלח של סבתא סולטנה' משפחה מזרחית החיה בשכונת הבוכרים והיא מתוארת כמשפחה ענייה, מסורתית ושמרנית. החיים בשכונה קשים הן בגלל העוני והבוּרוּת, הן בגלל הנוקשות והיעדר החמלה. רבות מהדמויות חולות או נכות, וחולשותיהן מתוארות בהקצנה. לשון המספר גבוהה ועשירה ברמיזות למקורות יהודיים, והיא מזכירה את לשונו של עגנון. לתוכה מוחדרים הדיאלוגים בין הדמויות בלשון מדוברת, נמוכה, מקוטעת ומגומגמת. לשון המספר ממחישה את האווירה המסורתית בשכונה, והפער בין הרבדים הלשוניים מעצים את עליבותן של הדמויות. בני שלושה דורות חיים בבית אחד: סבתא סולטנה הזקנה והמתעוורת, בנה יצחק וכלתה אימא זוהרה, והבן-הנכד אליהו ואשתו קלרה. אחיו הגדולים הקימו

יו"ר אגודת הסופרים המשורר בלפור חקק הסופרת רחל הרפז, הדוברות היקרות באירוע זה קהל יקר שהגיע להשקת הספר: "|האוניות עגנו במלטה", רומן שני מאת הסופרת רחל הרפז. פתחנו מפגש חגיגי זה בפרלוד בדו מז'ור של באך. ניגנה בנבל: בטי קליין. תלמה נעים קראה קטע קצר מתוך הרומן. המוטו של הקטע הוא כי אין הרמוניה אחת לכולם וגם אין הרמוניה מושלמת. עוד נשוב לשתיהן.

ג'אמי – נור אלדין עבד אלרחמן ג'אמי נולד בג'אם-פ'ירוז-קוּה, מזרחית להראת שבאפגניסטן בשנת 1414. משורר ותיאולוג צופי. בג'אם נתגלה בית קברות יהודי מהמאה ה-13-12. ג'אמי חי ומת בעיר הראת, שהייתה בזמנו מרכז התרבות הפרסית, שם היה בקשרי ידידות עם המשורר עלי-שיר נַוָאִי (כיום הוא המשורר הלאומי של אוזבקיסטן) שהסדיר לו פטרונות שאפשרה לו ליצור. בין יצירותיו 'יוסף וזוליכ'א', 'לילי ומג'נון' וספר המשלים והפתגמים 'מתנה יקרה לבני חורין'. נמנה על חסידי מוחמד בהאא אד-דין נקשבנדי (כפר קאסר-י אַרֶפַאן ליד בוכרה (1389-1318), מיוצרי אחד מ-4 הזרמים הצוּפיים של האסלאם.

ירושלים ירושלים שלי 'ימים נוראים' בירושלים מרכז אסיה אמרות, פתגמים ומטבעות לשון במרכז אסיה אפגניסטן לאן נעלמו עשרת השבטים? - האם השבטים הפתנים הם צאצאי גולי אשור? אנוסים והמרות דת בקרב יהודי אפגניסטן במאות התשע-עשרה והעשרים מקומה של הלשון העברית בקרב יהודי אפגניסטן מולא רפאל מספר הסיפורים האפגני בירושלים

ריחות קינמון של מאפה טוב עלו מישיבת 'עץ חיים' בוולוז'ין שבה למד ביאליק הבניין הפך לקונדיטוריה. האופה רטנה שבקרוב יועבר המקום לידיים יהודיות. בבניין הישיבה המוזנח עמדה עליבות גדולה. לא יכולתי שלא לשוב אל תיאוריו של ביאליק בפואמה 'המתמיד' שבה תיאר את וולוז'ין ואת ישיבת 'עץ חיים', שנחשבה לאם הישיבות הליטאיות. אף-על-פי שביאליק מתאר יותר את אווירת הישיבה מאשר את המראה הפיזי שלה, אי אפשר שלא לראות עין בעין את הישיבה עצמה ואת המתמיד, המשול לצלו של מת. ברחבת הירידים של העיירה, שידעה ימים טובים, אנו מחפשים לשווא פנים יהודיות ועינינו נתקלות בנערות עם שיער פשתן, שביאליק כתב עליהן ב'המתמיד'. אדמת וולוז'ין הפורייה שימשה מקום לגידול בקר, סוסים ופשתן. אלה היו המוצרים שנמכרו בשווקים הגדולים של וולוז'ין ארבע פעמים בשנה ובירידים הקטנים שהתקיימו בה כל שבוע

עשרה ספרים ויובל אחד – על יצירתו של הסופר בן-ציון יהושע ערב השקה לספרו: 'ריח של לחם חם – על יוצרים ויצירות' בית הסופר, רחוב קפלן 6, תל-אביב, יום חמישי ט"ו באייר תש"ע 29 באפריל 2010, שעה 19.00 בתוכנית: המשורר בלפור חקק – יו"ר אגודת הסופרים – סופרים ללא קינאה הסופר ד"ר משה גרנות – הסופר בן-ציון יהושע - מסע מלב אסיה לירושלים

טשרניחובסקי הוא משורר החיים, הטבע והאהבה, הכוח והגבורה, הנעורים, השירה והיופי. הוא הראשון בספרות העברית אשר נתן ביטוי פיוטי עז לתשוקת החיים הארציים, לייסוד החומרי, הגופני והחושני בחיי האומה. הוא קרע חלונות אל העולם הרחב. אף על פי, שקטרג על תופעות מסוימות בחיי העם היהודי, שלטעמו היא סבלה מרוחניות יתר בשל הגלותיות שבה, הוא היה משורר לאומי במלוא מובן

נולד בראדי אוקראינה בשנת 1873 נפטר ונקבר בתל-אביב בשנת 1934 סך הכול חי ופעל 61 שנה וזכה להיחשב למשורר הלאומי. כל חייו חי את חוויית הכפר שבו נולד והנופים פיעמו בקרבו. הכפר הפך מבחינתו למרכז היקום והוא נתן לכך ביטוי ב'ספיח', ו'אם ישאל המלאך ו'החצוצרה נתביישה' ובהרבה שירים אחרים. האב ומשפחתו חכרו יער ובית ריחיים. המשפחה הייתה עסוקה בענייני פרנסה וביאליק הילד גדל לנפשו. את אביו זכה לראות רק מערב שבת עד ראשון בבוקר.

מרכז אב"א היה מלא מפה לפה בחוקרים, אנשי משפט וקהל מכל שדרות הציבור, שבאו לערב ההשקה לכבוד ספרה של ד"ר עירית אמינוף – שמשון הולך אחר עיניו – שמשון בראי התלמוד והמדרש. בערב מיוחד זה, בחסותו של נשיא אב"א ד"ר שלמה חיזק, נערכה השוואה מרתקת בין שמשון הנזיר, שמורה לא יעלה על ראשו ומכל אשר ייצא מגפן לא יאכל ויין ושכר לא ישתה לבין שמשון החוטא המבלה עם נשים נוכריות ובמיוחד עם דלילה שדיללה את כוחו

פנחס שדה נולד בלבוב אוקראינה ביום ט בסיוון תרפ"ט (17.6.1929). עלה לארץ בשנת 1934, בהיותו בן 5 שנים. התחנך תחילה בקיבוץ שריד ואחר כך במקומות שונים בארץ והשתלם בלונדון. סיפורו הראשון ראה אור בעיתון נוער העובד 'במעלה' בשנת 1945, בהיותו בן 16. בשנת 1946, שנה מאוחר יותר, פירסם את שירו הראשון בכתב העת 'עתים'. ספר שיריו הראשון 'משא דומה' יצא לאור בשנת 1951. ספרו הראשון בפרוזה הוא ספרו האוטוביוגראפי 'החיים כמשל' (סיפור אוטוביוגראפי, 1958), 'על מצבו של האדם' (1967); 'העשב

א מכורה שלי, ארץ נוי אביונה - למלכה אין בית, למלך אין כתר. ושבעה ימים אביב בשנה וסגריר וגשמים כל היתר. אך שבעה ימים הוורדים פורחים, ושבעה ימים הטללים זורחים, ושבעה ימים חלונות פתוחים, וכל קבצנייך עומדים ברחוב

ב"דמי ימיה" של עגנון הוא אחד מסיפורי האהבה בקובץ סיפורי אהבה "על כפות המנעול". הסיפור כתוב בשפה תנ"כית, כספר זכרונןת של תרצה על מות אימה לאה, שמתה בהיותה כבת 31. למותה של האם היו שתי סיבות: לב חולה לב חצוי או שבור על אהבה שלא התממשה. בנעוריה אהבה לאה את עקביה מזל, מורה מווינה ונשאר לגור וללמד בעיירה הפולנית הנידחת שבה התגוררה לאה.

סאגה משפחתית על רקע שלהי המנדט הבריטי בארץ ישראל. אבי המשפחה חי במוסר כפול – הנוגע לו מצד אחד, שכולו מתירנות וחופש עד הקצה האחרון. מצד שני משפחתו, ובעיקר אשתו ובנותיו, נדרשת לקיים מוסר שמרני, הוא מנסה להטיל את מרותו על בני הבית, אך הם בסיוע מתוחכם של אם המשפחה שמצד אחד היא

השיר ' כחול ים המים', עמ' 153 נתן אלתרמן נולד בוארשה, פולין, בשנת 1910. נפטר בשנת 1970. אביו יצחק היה מיוצרי גן הילדים העברי בפולין ולימים המפקח על גני הילדים בתל-אביב. נתן אלתרמן עלה לארץ עם הוריו בשנת 1925, בהיותו בן 15. הוא למד בגימניסיה 'הרצליה' ובתום לימודיו יצא לצרפת וגמר את לימודיו באוניברסיטה של נאנסי והוכתר בתואר אגרונום. בדומה למשוררת רחל הוא לא עסק מעולם באגרונומיה.

נושאים לדיון בפנל באוקראינה האם יש קשר בין בעיות ביטחון של ישראל לבעיות הכלכלה שלה? ירידה בתוצר לנפש. אין גידול. יש ירידה מתמדת. תקציבים ענקיים הולכים להגנה וגיוס. הפלסטינים נמצאים במצב נוראי, בלי אפשרות של מחיה. במצב זה קל למצוא מתאבדים.

לקט אמרות פתגמים ומטבעות לשון במרכז אסיה המהווים את דברי ההגות והחכמה במסורות של מרכז אסיה, מסורות אלו קרובות אלינו אך גם אך גם שונות כל כך. מלקט זה ניתן ללמוד רבות על הלכי הרוח והחשבה שאפיינו את העמים במרכזה של יבשת אסיה.

מקור חשוב לחשיפת ההוויה הספרדית בארץ-ישראל בכלל ובירושלים בפרט במחצית הראשונה של המאה העשרים, הם הסיפורים והרומנים שכתבו סופרים ספרדים. הם תיארו ביצירתם את המעגל הקטן של הבית והמשפחה ומשם פנו למעגלים נוספים של החצר הירושלמית, העדה, הקהילה, השכונה, הרחוב ומשם למעגל הגדול - תמונת ההוויה הירושלמית של תקופתם. מכנה משותף לאותם יוצרים הוא הכשרתם כמורים וחלקם אכן עבדו כמורים בארץ ובגולה. יש מן המבקרים שניסו לגמד יוצרים אלה ולהדביק להם תווית של סופרי הווי, הלוקים בעממיות

יהודה בורלא (1887-1969) הוא מספר הסיפורים של ספרותנו. כמה סמליות יש בעובדה שבורלא הלך לעולמו בליל שבת כ"ז במרחשוון תש"ל (8.11.1969), כאשר הסב עם משפחתו לשולחן השבת וסיפר, כדרכו, סיפור שלאחר הסעודה. הוא היה מספר סיפורים מעצם ברייתו. לשונו הסיפורית הייתה קולחת כלשונו של מספר עממי, העומד בשער בת רבים ומספר את סיפוריו למאזיניו פעורי הפה.

האהבה ג 10-9 ספרו 'הנביא' בנוי במתכונת של שאלה ותשובה. השואלים הם מאזיניו מאורפה, והמשיב - הלא הוא המספר - הוא 'הנביא'. נביא הוא מי שיש לו יכולת לסכם את העבר, להבין היטב את ההווה ומתוך שניהם לרקום את העתיד. מי שנכווה באהבה, למשל, מבקש ממנו: "ספר לנו על האהבה. וישא ראשו ויתבונן באנשי אורפלה ותפול עליהם דומיה עמוקה. ויען ויאמר:

זלדה שניאורסון-מישקובסקי נולדה ביום כ' בסיוון תרע"ד 1914 (16 ביוני 1914) בצ'רניגוב ברוסיה הלבנה, שבה סבה כיהן כרב ראשי. נפטרה בירושלים בשנת 1984. בת יחידה במשפחתה. משוררת עברית, שנודעה בשמה הפרטי 'זלדה', בדומה למשוררות אחרות - רחל, אלישבע ועוד. זלדה נמנעה עד כמה שאפשר מלחשוף את חייה הפרטיים, גם בפני קרובים וידידים ובוודאי בפני מראיינים. היא ביקשה לשרוף חלק ניכר מעזבונה האישי. היא ביקשה שלא לחשוף את מכתביה לפני שיחלפו 20 שנה לאחר מותה.

השואה דברי ספרות, ביקור במחנות ובאתרי השמדה העקורים במרכז אסיה ההלוויה של שריפוב 1. סיפורה של חנה סנש א. השיר הליכה לקיסריה אלי, אלי שלא יגמר לעולם, החול והים, רשרוש של המים, ברק השמים, תפילת האדם דצמבר 1942

אני מודה לך שזיכית אותי להשתתף במרתון ה-18 לחקר הלאדינו, שייערך בס"ד ביום כ"ה בסיוון התשס"ט (17 ביוני 2009). אקח בו חלק בשמחה רבה. נראה לי שהכותרת המתאימה לדבריי תהיה: בן-ציון יהושע – הבית הספרדי על פרשת דרכים – על-פי 'שתיקת התרנגול' לדעתי, נטיב לעשות אם כמה קטעים רלבאנטיים מן הרומן יצולמו ויופצו בין באי הכנס. לשיקולך. אנא הודיעני כמה זמן את מקצה לדבריי. מפעלך והתמדתך בו ראויים לכל שבח.

הצעה לתוכנית סמינר בקייב, בימים 23-30 במארס 2003 מרצה: ב"צ יהושע הספרות העברית החדשה – מביאליק ועד ימינו (מלווה בחומר מצולם לעיון המשתתפים) א. נושאים כלליים: ירושלים – מיהודה הלוי ועד נעמי שמר שואה וגבורה בספרות

יום רביעי 14 בדצמבר בשעה 19:00 הכלים לעולם לא יוכלו להכיל את השפע המוטו המרכזי ביצירתו של הסופר דוד שחר הוא גם שם סיפרה של החוקרת ד"ר אורנא בזיז. אלו הן גם המילים החקוקות על מצבתו של שחר בהר הזיתים. שיח עם החוקרת ועם היצירה. מנחה: הסופר בן-ציון יהושע

הרומן שלי 'שתיקת התרנגול' מציג את הבית הספרדי על פרשת דרכים – משנות הארבעים לשנות השישים של המאה העשרים. מאורעות התקופה הזאת השפיעו על הבית הספרדי – מלחמת העולם השנייה והחורבן שהמיטה על הקהילות הספרדיות ביוון ובמקדוניה, שנפגעו כבר קודם במלחמות הבלקן הראשונה והשנייה, המאבק בבריטים בארץ ישראל והתגייסות הבנים לשורות המחתרות – כל

ערב טוב קהל יקר, הנה זכינו לערב נוסף בסידרה 'דור הקלסיקונים', המוקדש לדור היוצרים, שהטביעו חותמם על הספרות העברית, אך ברבות השנים דחינו יין עתיק ומשובח לטובת בציר חדש שכלל גם יין תירוש ויין פטישים. טובי הסופרים והמשוררים, כותבי עברית, נשכחו מלב. תקוותנו שערבים אלה יפתחו צוהר בפני דורות ששכחו או שלא הכירו אותם יוצרים. ערב זה מוקדש לשלושה יוצרים - הסופרת דבורה בארון, הסופר א"א קבק והסופר יליד חברון יצחק שָמי.

חלי הנה תוכנית הערב בבית הסופר בתל-אביב: א. חפצי זר-אביב נגינה בחליל ב. בלפור חקק - ברכות ג. הזמרת מור שאול ד. רוני סומק - שיר ה. מירון איזקסון - שיר ו. פרופ' הלל ברזל - מבע וחוויה (15 דקות) ז. הזמרת מור שאול ח. הרצל חקק - שיר ט. מירי קרימולובסקי - שיר

הצבע האדום ביצירתו של ברנר הוא מטפורה בוטה ליצריות גסה וולגריות לעומת הצבע הכחול המסמל עולם לא מושג, עולם אידאי. גסי הרוח לבושים באדום ואפילו עורם אדום ועיניהם טבולות דם. האישה בכחול היא היפוכה המוחלט של האישה באדום. היא מתוארת בקווים לא ריאליסטיים אלא נטולה היא מעולם האגדה. זאת דמות המזכירה בעיצובה את השולמית שבשיר השירים. אין יהודי יכול לכבוש אותה אלא רק "גוי", או מי שנושא שם של גוי כמו חמילין, בורסיף, פטרוב או

לקראת יום השנה לפטירתו של מתי רונן זכרונו לברכה, עמדתי בפני הפתעה גדולה. בכל עשרות השנים שהכרתי את מתי ראיתי בו איש מעשה, איש מחושב, בעל רגישות חברתית ונטיות פוליטיות, שלא הגיע לפסגה שהיה ראוי לה. ראיתי בו איש ציבור שיצא בשליחויות ציבוריות למען יהודי התפוצות ולמען מדינת ישראל. ראיתי בו בעל ואב מסור. ברגעים של חסד, מתי היה איש של בדיחה, חידוד והלצה. אך במהותו ראיתי במתי אדם רציני ובעל עקרונות שלא סטה מהם.

ב"דמי ימיה" הוא אחד מסיפורי האהבה של עגנון, ראשון בכרך "על כפות המנעול". הסיפור כתוב כספר זכרונות של תרצה על מות אימה לאה, שמתה בדמי ימיה בהיותה כבת שלושים ואחת. למותה של האם היו שתי סיבות: אחת גופנית - לב חולה; והשנייה נפשית- לב שבור או חצוי. בנעוריה אהבה לאה את עקביה מזל, מורה לעברית, סטודנט משכיל, משורר ואיש רוח שבא מווינה ונשאר לגור בעיר מגוריה של לאה. הוריה של לאה לא רצו לתת את בתם החלשה והחולנית לסטודנט עני והשיאוה לסוחר עשיר בשם מינץ.

ייחודה של אנתולוגיה זו בפסיפס הספרותי=תרבותי=חברתי שבה, שהרי אין הספרות מנותקת מן התרבות ומן החברה שבה היא צומחת ואותן היא מדשנת ומעש. תמצאו כאן סופרים ותיקים ומפורסמים, מחברי עשרות ספרים עטורי פרסים ולצדם צעירים המלטפים את ספרם השני או השלישי, מעט המבטיח את המרובה, שכן די בצלוחית של מים כדי לדעת טיבו של אגם. תקראו יצירות המוכרות לכם מימי הילדות ולצידן כתריסר סיפורים חדשים המתפרסמים כאן לראשונה. תפגשו סופרות וסופרים, שזה מקצועם וזה ייעודם, לצד אחרים שעיקר כתיבתם שירה והסיפור להם משנה תורה ולצד כאלה שהספרות להם רק כינור שני בחייהם. תכירו כשרונות צעירים ובשלים שנולדו בעשרות גלויות ובכל פינות הארץ הזאת; מהם שלא ידעו

ריחות קינמון של מאפה טוב עלו מישיבת 'עץ חיים' בוולוז'ין שבה למד ביאליק. הבניין הפך לקונדיטוריה. האופה רטנה שבקרוב יועבר המקום לידיים יהודיות. בבניין הישיבה המוזנח עמדה עליבות גדולה. נזכרתי בתיאורו של ביאליק ב'על סף בית המדרש' ...משנה חרבה חרבת. מבלי באי מועד, עלה חציר במסילתך ושביליך דשאו, ארג העכביש על סיפונך רועד, על גגך הנקרע בני עורבים יקראו; אבן אבן תשמט ותוכה רסיסים עמודיך יתפלצון, כולך עומד בניסים...